Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 146

ממזרח וממערב ־/ ז>14 שבממלכת הב ם בורג. — עם אותו האשכנזי. אשר כמעט לא עשה מאומה להרסו/ ד.םצב דחטרי^בנליציה. וזה הוא רק ממני שהאשכנזי האויסטרי לא ישלח יד כקניניו הרוחניים — לאומיותו הפולנית. האם לא יהיה לנו דבר זה לאות ולמופת, כי לפעמים הקנינים הרוחניים יקרים וחביבים להעם הרכה יתר מקניניו החמריים. ואם לא יעיד לנו חזיון זה׳ כי באותן המדינות שנראה בהן מעין שווי זכיות העטים. בתור עם, אם נם השיי הזה איננו במלוא• ושלמותו, — שש נם היחש כין איש לאיש ובין עם לעם ישונה לטוב. והלא זו היא גם כל מגמתנו. הנני מחזיק בדעה־הלאומית, לא למען אעורר על ידה ריב ומדנים כין עם לעס ולהפריד ולהגביל על ידי זה ביניהם. בהיות• לאימי אין חפצי להכנם במחלקת ווכוח. כי מהעמים עומד בסלם־ההשכלה על מדרגה יותר גבוהה, וטי מהם כשפל המדרגה ועליו להיות משועבד וסר למשמעת העש הנחל בהשכלתו ממנו. ולכן לו משפט דניורה; אבל מחזיק אנכי בלאומיות בתור שטה הרת חפש אמתי. אינני לאומי במובנם של ביסמרק וחבריו החרשים זכיות מיוחדות לעמם. ביסמרק וסעיתו לא לאומיים הם׳ כי אם קנאים"נלהבים ומורדי־אור וחפש. אשר בעלילות תגרה וקטטה׳ ובקנאתם לעמם הנפרזה יביאו מלחמה בעולם ויניחו מכשולים ואבני נגף על דרכי התפתחות האנושית השלוה והחפשית. לאומי אמתי שאיננו קנאי אדוק לא זאת ידרוש בעד עמו. איש כזה לא יבקש כעסט הבכורה וזכיות מיוחדות לבני מולדתו, רק זאת הוא דורש. כי חקה אחת ומשפט אחד יהיה לעמו וליתר העמים ולא איזו השתררות על אחרים. ורק בעמדנו על נקודה זו יכולים אנחנו, מצד אחר, להיות בטוחים, כי לא נ לבד כשח השגיאות של אותה הלאומית הזוללה, אשר בנללוד הננו מותחים דין קשה׳ וכצדק- על עמים ידועים, ומצד השני נוכל להיות בטוחים. כי מלחמת־ העמים בעד משפט הבכורה, הממלאת בימינו את כל חללו של העולם המדיני ואשר עקבותיה גברים מרגשים היטב בכל מעשי תקופתנו, — כ• המלחמה הזאת תחדל ברבות הימים, ורק באופן זה. כאשר תשקטנה כל המריבות על היתרון והכשרון שיש לעם אחד על פני רעהו, רק אז תחל תקופה חדשה בחיי בני האדם. תקופה של התפתחות והשתלמות טבעית ובריאה ביוח שלום וחפש נאמן. מאד יוכל היות. כי בכלות השנאה בין העטים, ועל ידי משא ומתן תרבותי המידי והשפעה רוחנית, הצריכה עור להתנביי בקרב העמים מחסר קנאה מדינית ומשטמה גזעית בימים הבאים, יתקרבו ויתחברו העמים זה לזה מעט מעט, עד כי בהעתיד הרחוק תמחק ותמחה הצורה הלאומית עם כל קויה ושרטוטיה המיוחדים'וכל העטים יהיו למשפחה אחת גדולה בקרב הארץ ו.אנושית' שטה. מה טוב! הרי אתה מוצא ולומד, כי בדבר זה הננו תמימי־רעים עם קוסמופוליטינו. אך. באמת ובעקרו של דבר, רב ההבדל בינינו. לפי דעתנו לא תהיה האנושית העתידה רומה לאחר העמים החיים וקימים כיום בפרט. כי אם תקח את הטוב, הנעים והמועיל שבכל אימה ולשון. דאנישית העתידה צריכה להיות' תוצאת העבודה התרבותית הכללית, ולא של עם אחד, שנים אי נם שלשה. לכן צריך לתת יכלת ואפשרות לכל אימה ואומה בפני עצמה להתפתח, על פי כחותיה וכשרונותיה, למען תוכל לשמור, לפתח ולעבד בגילה י'אימית זז או אחרת ולמסור אותה אחרי כןלית־ העמיסי־לטען תהיה הסנילה.