Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. [Seite]

חכמים הזהרו בדבריכם ז בחכמים אמרו. בחכמי ישראל על אחת כמה וכמה! ססךי העמים׳ אף על סי שהם מצווים ועומדים לשקול במאזני משפט את כיל דבריהם בטרם ידרשו ברבים על דבר חכמה ומדע׳ על כל מוסר ומדה. על כל מנהג ונטוס• על כל נאה ומגונה׳ על כל צדק ועול. אם עברו וחטאו. אם הוציאו בחפזה משפט מעקל, מצד נטייתם האישיית, אף על פי שחטאו ונם החטיאו את הרבים׳ חטאתם יש לה תקנה• למחר או לאחר זמן יקום החכם הזה או חכם אחר במקומו או בנו אר בן בנו או תלמידו בדור זה או בדורות הבאים אחריו. ויתקן את המעוות. יגלה את הטעיות וישיב את הנדחים מדרך האמת ללכת אור תחת חשך. ואף על פי שאין להשיב את הדורות שכבר טעו ואת המתים שכבר מתו. אכל בניהם ובני בניהם איפשר להשיב ולהעמידם'על דרך האמת. אבל אנחנו בני ישראל, טי ישיב לנו את נדחינו אשר תעו מדרך החיים להתבולל בין הנוים? ומי )יח;ה לנו את העצמות היבשות הפזורות. אחרי אשר נתערבו באחרות ואחרות באחרות? — פלוני ופלוני החכמים הברלינים אמרו להשלים בין עם ישראל ובין העמים האחרים, ותהי ראשית מלאכתם להסיר את לב ישראל מתורתו, משפתו, מצור מחצבתו׳ מציון מירושלים ומכל הקדוש הקדוש לנו. אלה דרשו כשם השלום, ואלה בשם החכמה; אלה בשם התורה ואלה בשם החיים — . הה. כי חיים בפיהם ומות בכפם! מלחמת איש ברעהו, מלחמת אבות ובנים תחת שלום, ותחת תורה וחכמה השערות ופלפולים ופטפוטי מלים הרבה שאין להם שהר. — אנא אחי בני עמי! כי יאמרו לכם סופרים שלא שמשו כל צרכם דברים בשם החכמה הנראים כסותרים את דברי תורתנו הצרופה, אל תאמינו להם, וכי ידרשו דרשות נשם היופי להניא את לבבכם ואת לבב זרעיכם מאחרי העם הזה אשר קדשו אבותיכם את שפו בדמם ובנפשם, אמרו נא להם: כמה מכוער ו-ט ג ו נ ה הוא זה! וערבים ונעימים עלי הגיוני הנפש הכבודה באד,לי שם פנימה מכל יפהפיותד, החצונה של יפת! — וכי ישאלוד אם ״להיות או לחד1ל״; אנא היה עמי׳ היה וחיה. ואלתחדל!— ן י?? וי• * חי• יחי• ן * ז 11 ואתם ה&סרים׳ זכרו תמיד כי הטפה הזו התלויה בפי עטכם, לא של דיו היא. מפה של דם היא. דם עמנו. דמי אבותינו ודמי זרעינו. — חכמים ד,ז ר,רו בדבריכם. זבח נעשית 6 00 חיים, לא זבח נעשית לו סם סוח. ובחרת בחיים. ז ו