Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. [Seite]

שידם ומליצות להר; שלפה בהד ראובן בונפיד. .1 .יז1 •01־)] בהיותי בטרטושה נעת הויכוח היה שם הרוח רוח השיר כמים הנגיים כי היו שם רוב המשוררים אשר במלכות עם יתר החכמים ובכולם היה דון בידאל בן לביא אשר עבר בין הגזרים ולא עמד וקדם סניו החכם אנבונשת־יוק דיסמישטרי בשירים יקרים והוא השיבו בדוח נכון בדברים הדורים. ונם אני לא הסתרתי פני למצוא חפצו ושלחתי לו זה השיר טיבר בלשון שירו צועק מרה על המים המרים ומעביר קול תלונה במחנה העברים ואומר: לפשכל צית הלא תשאלי מה זה ולא עלתה על חוג מסבנו? או עזשנה בין עננינו ועכינו? צ ו צ י עד אן יהו מכלי בקר ערכינו׳ יברח׳ ועבי נדוד יהיו רכיבינו. סית הכף תקעו להיות ערכינו? יוליד חדשות להרבות מעצבנו צ לנו כתנת יקר אברת זבובנו עין ולבב ואיך נריב סריבינו לא נואשו חדשו כל יום כאבנו עין אשר תכך וחיל יחיל לבבנו היום חשבו כשתי מחשבנו 1• ♦ נשש ועם שוד ואון טוקשיו מצבנו אכן בקרבם גביר נשש משיבנו, מסתור תבונות ראו נגהו סביבנו. שבנו חנכים לרב שצעי אהנינו׳ שכש יקר ירדה תוך מערבנו האם קטב* גלילה טזבול ... בקר וערב בתבל נחזה יום ויום עד אז אהלך שבי (וצבי) והוד כצבי 5 מה לתלאות רדסונו בככבי המון העוד ימי ניל אקו בראות זמן קו לקו דלו בשרים עדי נלין בתוך קן דרור לנו תלונות עלי ימים ואין צר כמו עין ולב סר ראות משאית תלאות וכי 10 אמנה מעט קט תנחמנו מנת צערם י עד כה זמן נחשב ח^ם להרע ואך העיר והביא שאון עקבו לבלע גאון החריד והקהיל עדת כל יודעי דין ודת נר מחשכי צשון חכמות ואור מאשל 15 נחנו ילידי ענק בעןק כבודו׳ אבל חרוז 4) עצבי ן (העצב ׳בשיי כי). חרוז 5) אולי ציל •ככככי חם־ סלוח" (ככוכבים מפסלותם). חרוז *!) אנחנו פתאוננים על הזפן, ואויבינו היותר קשים חם העין והלב הפראי* לנו >!ת צריהיני ולא יחדלו מלחדש את פכאוכינו בכל יום ויום _ אמנם נחפתנו היא כי הס עונב ונענשים. העין ברכיה והלב רועד! ' נושאיב אר.