Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 101

/ ׳ אגרת הפטירה 101 •ז:• הגוף מחוכר סכלים וכי ענין ב״ח בקדיטה ובאמתות הוא זה והוא אשי יאהב ויתחבר אם כן האדם הראשון הוא אותו המניע הראשון והגוף הוא חכור כליו וב־ח יאמר על המחובר מאחר שלא יתשרר המוקדש מן המאוחר ואולם הוא אצלנו בתחלת המחשבה אחד א־כ בעל חי יאמר על כל אחד מהם ויאמר בקדימת זמן ובהוראה על המחוכר. ויאמר בהתאחדות זמן ובקדימת מציאות על זה וחקירת זה הענין נאות בזולת זה המקום וכל ב׳ח כשיאמר בקדיטת מציאות יש לו קנין טבעי כי אין בעל חי והוא בעל גשש מחובר משני חלקים משני חלקיו זולתי אשד הוא נושא התבנית והוא לו ממלא מקומו הטבעי ומן החום הטבעי אשר בו כשי מה שהתבאר "בם׳ ב״ח־ כמקומות רבים וכל בעל חי הוא בעל קנין בטבע כי מציאותו הוא מציאות הכעל הקנין וקצת ב״ח אינו בעל קנין כסום והכלב ובכלל מה שלא יזכר וקצתם •ש להם קנין כעכביש והדבורים ובכלל מי שיש לו מלאכה טבעית והאדם (יי 102] בסרט .הוא בעל קנין יותר מכל בעלי החיים משני חלוק מלאבותנו לשנים רבים והאדם דיא כשאר כיח מחובר מאותו המניע הראשון והוא אשר יורו עליו החלוקות ואומר אני שהוא אשר ארצה במאמרי כשאני אומר עוררה אותי נשש* ושאר זה ובכר יראה בתחלת העיון כי יש לטעון על זה המאמר אבל עוד אבאר בסוסו היאך הוא זה כשאשרק המאמר במניע הראשון ואמר ויחס האדם אל כליו הרצוניים כיחס המניע הראשון אשר בו אל כליו הטבעיים שהוא הגוף וכמו שהאדם כש־עדרו ממנו הכלים הרצוניים אי אששר לו שיעשה בה המעשים שיעשו באותם הכלים ככה המניע האי כשיעדרו כליו הטבעיים כי הננר כשיעדר ממנו הקרדום ושאר כליו לא יעשה כחמרים שום דבר ככד. האדם כשיעדר ממנו דגיף לא ימעל וכאשר היה זה כן הנה אני מוצא בעלי הקנין הרצוניים שלשה מינים מהם מין שלא ישגיחו בכליהם ולא ישמרו אותם עד שיססדו מהם בטהרה מעשיהם ולא יתכן לשעול כשירצו ויהיה טורח נתל עליהם ויש מהם מי שישים כל מאח וכוונתו לשמור כליו ויצניעם צניעות גדול עד שיהיה גודל חריצותם וכוונתם בשמירתם ויתרחקו מגורל תועלתם כאשר יקרה זה למכהשים הונם ויהיה הונם ככר יעוח לו חנם ויהיו עבדים לכליהם מבלתי שירגישו בזה ויערב להם כשהוא נמצא אצלם וכל השג■• מינים מגונים בענינם יש מהם מי שבודאי ישמרם ויצניעם בעת שיסעל בהם מה שראוי לסעול הם שיאבדו או ישארו ועניני אלה לבדם הם המשובחים והם הממוצעים בין שני המינים שכבר לקחו מכל חלק המובחר שבו והניח לנו הנחות שבו כי כל אחד משני הקצוות כשירצה כשיסתסק גששו ביושר שעולותיה אז תהיה סעולתו משובחת בחלק המשותף בינו ובין אמצעי וכשימנע אמנם ימנע מן הנזק אשר ישיגהו מן הקצה האחר והוא המשזר ואמר כעל הדת הטוב שבענינים הוא המציע וכן חלקי בעל הקנין המבעים שלשה מינים מין שלא ישגיח כנושו ואיבריו זולתי שיוציא אותם בעבודת מניחו הראשון למה שיזדסן כאשר נמצא המתנכרים המכניסים עצמם לסכנות ונשקעים כתענוגיהם המשסידים מזנש וכמו שנמצא רבים מן החולים כתאית נסשותם ואם תרצה לזכור אחד מהש בעינו הוא מחמד בן עבד אלסלאם מאנשי בלנסיא וענינו בחליו ומה היה עושה עד שהביאו זה הענין אל המות האמיתית וענין הגנבים ולסי י) הדרכים ושי שיעלה י) צ־ ל וכורתי.