Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 100

ססו כמזרח ומבעיב יכול לעשותו מצד שאפגשך כי יש לי הכלי ובי אתנועע אבל כשיפרד מכני ל* יתכן לי להתנועע לא בעצם ולא במקרה והיאך אעשה בזה אכל אם הגזרה קדמה ושפטה בנפול פרידתי מגופי קודם שאראה אכבה אש התשוקה להשפיע עליך אתו7 יכול לפגוש אותי כי אני מזמין אותך והפגישה תהיה או בהתנועע כל אחד מן מסשים אז בהתנועע האחד מהם וכל מה שאיפשר לי להתנועע אעשה כן ואם •שולל מכני הנוף אני מתנועע בו אני מבקש שהאל שיתן לך שלוה וירחיקך פן המונעים ויסגור עיני הצרות ממך ואם כוונתך לפגשני אני איעצך ואיעץ לפת שיגיעו אליו אלי הדירים מאחינו אשר בזה הזמן ומי שיביא אותו הזמן מהם ויחוללר אותם ימי העולם וכל מי שיהיה לו זה המין פן המדע המוסב בארם ונזדמן לו עם זה שיאמין וידע זאת הידיעה הנה הוא מאחינו כמו שאנחנו [*102] אחים למי שקדמנו מימי שעברו ואין רציני לומר בבי שעברו על האבות א ימי הולידו גופותינו אלא על מי שהולידו נפשיתינו אי מ* שהיה מדרכו שיוליד כמותם והנני פתהיל עתה ואומר ענין אשר אם תחשוב בו במחשבה אמיתית תדע בו אנה יהיה ההשארות ואי; (יוכל עליו ואימר כי כבר הקדים מי שהיה לפני ובאר כי כל מתנועע הוא מתחלק וכי פה שלא יתחלק לא •תכן שיתנועע אם כן כל מתנועע היא גוף או כה ניף וכי כל בה ש־הלק אמנם יתנועע במקרה וביאר היאך תהיה התנועה במקרה ונם הפנים אשר •אמר כ־,ם כי הדבר מתנועע במקרה והדבור יזה נכצא "כששי וכשפיני פן השפע השבע•• ובא־ כמו כן כי כל מתנועע יש לו מניע ונתבאר שם רמניע ועל כפה פנים •היה מניע וכי המניע יכול להיות משם ויכול להיות לא גוף ולא כח גופני וכאשר באר שש כי הקודמת על כל התנועות והיותר ראויה להיות היא תנועת ההעתקה וכי כל מניע תנועת ההעתקה אם היה גוף אולם •ניע כשיתנועע ואולם המניע כשלא יהיה גוף הוא אשר יניע ולא יתניעע ובאר נם על כמה פנים יאמר המניע הראשון ואחד מן הפנים אשר יאמר עליהם הוא המניע התנועה הראשונה ואין הדבור כו נאות בזאת הכוונה. ומהם פנים אחרים והוא הנאמר על שאר התנועות התמידיות ואין זה נם כן נאות כזאת הכוונה . ואולם איחד בזה המקום המניע הראשון אשר הוא מתנועע במקרה והוא זה אחר זה והוא אחרון המתנועעים הראשונים במדרגה והם נפשות ב*א לבד ובאר כמו כן כי כל מניע ראשון מאלו אולם יניע בכלי ולא יניע מאין כלי ואשר יניע בכלי אם כן למניע הראשון חוצה מן הכלי ומי שיניע ולא בכלי הוא צורה לאותו הכלי ואותו הכלי עמידתו בשני דברים האחד פיס מצוי אלא כי הוא אין עמידתו בזה והשני מה שבו יתנועע והוא כח ואולם אם ימצא כל אחד מהם נפרד מחברו דע כי הכח א• איפשר בו זה כי הוא אם היה כן היה מר. שאינו מצוי מצוי נבדל ואולם המניע נזה נחלקו המעיינים בעיון. ומכאן יולד דעת האיטר בגלגול אשר ספר אותו סקראט בספר כארון וככר בטל זה א ר ים טיו בם׳ ה נ ם ש וכשתדקדק כענין תבין כי הוא כמו שאמר ארי סטו אבל לא הפנים אשר יראה בתהלת העיון מן המאמר ההוא והוא מה ששבו האנשים לדקדק ם דברי אבו נצר בפירוש נ י ק ו מ כ ו ש אבל על הפנים אשר יראה בתהלת יתבארו מדבר• כשאגיע אליה. יאלו הענינים כבר התבארו כלם במופתים פרטיים לרם ואיפשר שיספיק לנפש ב כלן לפי שיאהב זה וכאשר יתחבר אל אלו החכמות מדן שהתבאר בספר ב*ח •תכאר מזה כלו ני החום הטבעי אלו המתנועע הואשין וכי דפניע הראשון צורה