Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 94

94 ממזרח וממערב וכד ג׳ לונין מים שנמל לתוכן קורטב של יין ומרא־הן כמראה יין אלמא דאפי׳ יין ניכר כני לונין וכ״ש דם דסומק טסי, ותירוצם של כעלי התוססות זצ״ל דייל ניכר דקאמר ממשותו של דם ולא בשינוי מראה בעלמא, בםח״כ דחוק מאוד, באשר שלסי דווי,י ההרכבה וההסרדה היכר ממשותו של דם אינו תלוי רק בכמות אלא נם כאיכית המים, דדינה אם נמצאו חלקי מלח במים, ■כל חלקי הדם הראוין ועומדין לסידור נפרדין במהרה׳ ועל נקלה נם במעט מים, ועוד לטעמים נמצאו בטיסות הדם חלקים אשר אין כח לשום מים שבעולם להפרידן זה מזה, זהו חדא. ועוד. אומר אני שאי אפשר לגרום במתניתין "רביעית מים של מצורע" להיות שהלכה זו עוקרת מקרא מלא מן התורה. בסי מצורע נאמר׳ את הציסיר החיה יקח אותה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל אותם ואת ה צ ס ו ר החיה על המים החיים, הרי ממקרא זה למדנו שצריך לטבול את הצפוד החיה. והכי תני׳ בססרא על ספוק זה, יקח אותה מלמד שהוא מפרישה לעצמה, ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל מה ת׳'ל, יכול הואיל ולא היתה עמם בכלל אגודה לא תהא בכלל טבילה. תיל וטבל אותם ואת הצפוד החיה כדם צפור השחוטה, החזיר הצפוד לכלל טבילה׳ עכ״ל. ורחוק רחוק מדעת אדם לומד הא דתנן. נגעים רסי־ד, נטל עץ ארז ושני תולעת וכורכן בשירי הלשון והקיף להם ראשי אגפים וראש הזנב של שנייה טבל ומזה <כ״ה מלה במלה נם בספרא שם), ריל שאינו טובל אלא ראשי אנסים וראש הזנב דאין זו טבילת ציפור, ודעה כזו דעה הסוכה היא, דאי אפשר לתסוס בה אם לא נניח שצריך להפוך את הציפור. נכר למטה ובטנו למעלה. גם הרמב־ם פסק להדיא שצריך לטבול את כל הציפור. שכתב וזיל ה־ טומאת צרעת סי״א היא. וד' מינין אלו מעככין זה את זה וכד וכורך האזוב. עם הארז בלשון של זהורית ומקיף להן ראשי אגפיים וראש הזנב של הציפור החי וטובל ארבעתן במים שבכלי ובדם שעליהן. והנה ידעת גם ידעת שבכל מקום שנאמר וטבל או וטבלתם בתורה, צריך שיהא כדי טבילה, והכי תניא במכילתא מסבתא דפסחא פי בא ם*יא וטבלתם כדם שיהא כדם כדי טבילה, ושנוי בת"כ מכילתא דחובה ם־ג על הפסוק וטבל הכהן את אצבעו בדם, וטבל ולא המספג, וטבל והזה על כל הזיה טבילה, אצבעו וכד בדם שיהא בדם כדי טבילה נעיין מנחות דף ז׳ וזבחים דף צינ>, ומשולש בספרי ם׳ חקת על הפסוק ולקח אזוב וטבל במים איש טהור וכד, וטבל במים שיהא במים כדי טבילה. ומעתה על פי המקרא שלפנינו אין שום ספק שצריך להיות כסיילי של חרס חדשה שיעור מים לטבילת הציפור, ובודאי אם נקטינן שציפורו של מצורע רק סנונית לבנה נעיין חולין ם־ב), אפשר לומר שרביעית הלוג היא כדי טבילה. אמנם יש להביא ראייה מן התוספתא ומן הספרא שאי אפשר להחליט החלטה גמורה ששאר ציפורים הגדולים כיתר שאת מן הסנונית לבנה אינן כשרין מצד נדלותן לטהרתו של מצורע. בתוספתא דנגעים ס״ח תניא היי מביא שתי ציסרין דרור ואלו הן הדרות בעיר [כמו בשדה], רשכ׳א , אלו הן הקובלאות <כצ*ל ולא הקסלאות כהנהת הנריא שסי׳ מין הנקרא קופילו - וקובלאות לארם •פזןנעל בל״אא ומי לא ידע שיש בקבלאות האלה מינים שונים וגדולים מאוד, עד שאי אפשר לומר עליהן כמו שאמרו בנם' סוטה ט״ז על ציפור דרור, שאין לך גדולה שמרחה את המים ואין לך קטנה שנדחית מפני המים (עיין ילקוט רמז תכניט דהכי א־ה, איר יהודה ברב* סימון אילון ציסוריא קולנין אמר הקניה יבא הקול־