Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 90

י 90 ממזרח וממערב . טיב כזה לו ראיתיו נופל שדוד ארצה לפני כהלום שנץ: אך הוא עמד חי ופניו :צהלו ורגליו נעו כאילות. - עתה אשכור מעון לכני כראוי לדקטור. כהיכל חסד אושיבנו וכבוד והדר .אעטרהו, וערכו עתה לא עוד עשרת אלפים, כי אם עשרים וחמשה או שלשים אלף. כן היא כשלשים אלף אערכנו ולא אתן להמעיט אף פיוטה אהת. דבריו אלה הזכירוני את מכתב נחשון ואטוש את דכר מנלתי ואערוך דברים אל נהשון ואודיעהו כי אני גברא קטילא, כאשר אבדתי אבדתי, אבל יכול אוכל להמציא לו דקטור נפלא אשר לו עשרת אלפים כמזומנים ושמו הולך מסוף העיר יעד סופה ועבודתו עכודת תמיד, כי יומם ולילה לא יתנו לו מרגוע. ככה התגלגלו דיבריס ובן רעי היה לחתן על ידינו וכאות אחדות התגלגלו אל כיסי, אשר לא ראה כזאת מיום צאתו מידי החיט. והקול יצא כעיר כי זעשרתי עשר רב, כ־ היו המאות לאלפים רבים בפי מקנאי. והשמועה הזאת עמדה לי יתר הרבה מהכסף המעט אשר נפל בגורלי. ואמלא את חנותי, ואד,י כאחד האדם, ואשליך את קוראי אחרי נוי. ואתן שפר כריתות לעטי. זה הדבר אשר חדלתי את מתקי ותנובתי בעת ההיא. ואני דמיתי כי לעד מצאתי און לי ומצדות סלעים משגבי, על כן נבדלתי מתוך עדת קורא• פתאם בלי ברכה ובלי בקשת סליחה. כי מה ה_יר, לי לדבר עם אנשים אשר אין לי חפץ בהם עיר? איש מעולם המעשה אני ולא אשחת דברים לריק, גם לא אביט אל איש אשר אין תקוה נשקפת לי ממנו להרויח פרוטה על ידו בשעת כשר. אבל עתה נזקקתי לקוראים עוד הפעם, כי שנו הצרות הראשונות. רבית אשר ישבתי בו נשרף באחד הלילות, והאש יצאה מעלית חנותי, שרש דבר הבערה היד, לחידה .בעיני כל. ורבים חשבו את נעל הבית, כי הוא המבעיר את הבערה, אך הוא לא היה אז בעיר כנהוג, ועל כן שמו אותי בבית הסהר, כי על כן מחנותי יצאה האש• אפס כי לטוב לי כלו ימי כתב אחריותי כשנועים לכני הבעיר" ויבקש הדבר וימצא ויצא כאיי צדקי ואצא לחפשי נקי כפשוטו ובמדרשו נקי מעלילת שוא ונקי מנכסי. כי כל סחורתי היתד, למאכלת אש, אבל בעל הבית כגדל חסדו הלוני מעט כסף בלא שטר ובלא עדים ולפי הנראה גם שלא על מנת להשיב, אין זאת כי אם טעם כמוס לו יזה, כי לא הסכין לעשות כה לאיש. עתה הנני חנוני דל כבראשונה ושעות פנויות לי הדנה בכל יום כבראשונה, ובכן איכל לעין בספר ולהתפלסף לעתים עם רני ישיאל ולערוך מגלות כבראשונה . ורבי ישראל נם הוא עני ובטלן כטלפנים. אגוי יאמרו, כי כסף שעלה בגורל איננו מתקיים בירי בעליו. והוא .כחכם מאמין לכל דבי' מאמין נם נזה. ואמנם קשה לו להסתפק כי מבשרו יראה זאת. הוא הוציא את הכסף על בנו כאמור, ובנו אוהב אותו מאד, נם כלתו העדינה אומרת תמיד. כי אין כמוהו "זקן נחמד", אך כפסי לא הושב לו כי רבה ההוצאה עליהם, וחובות בנו רבים עד מאד. כי לא דבר ק.טן הוא לדקטור עני לקחת לו בת עשירים לאשה׳ בכל פנה שהוא פונה עליו לפזר כסף כאפר. ולהוציא כסף רב מכיס ריק קשה בקריעת ים סוף. ובבר עמלו ויגעו על זה האלכיטיסטים מאות בשנים, ועמלם עלה בתהו כנודע. על כן אי אפשר לו גם להעלות על רוחו לשלם מהכנסתו מטון שאין -לו תובעין כקשה יד אביו. ככה לא שנינו גם שנינו ונאוה לנו להופיע עוד הפעם •זגל במת הסופרים. עתר, אבקש סליחה מעדת הקוראים על-עזב* אותם פתאם, נם 1