Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 79

רואח ואינו נראה ' 79 כסשגע להסתכל בראי, והנה סתאים החילותי להכיר בי את דמותי אשד לבשה קדרות, כטו נראתה לי מת1ך הערסל׳ או מתיך המים. ודמותי מבצבצת ויוצאה מתיר האד המתנועע הנה ורנה וקויה הולכים ובהירים* הולכים ובולטים. הערסל המרחף בתוך הראי היה כלי תאר מונכל ומראהו שקוף־כהה. לסוף הזדכך הראי ואני ראיתי' בו את דמותי במלוא קומתה. והנה כי כן, אנכי ראיתיו! עוד היום תסמרנה ־שערותי. . . כ״ז תשרי. — להרגנו! איך? להשקנו סם המות? אך מד, •היה אם יראה עלילתי זו ויסדיענה. ואם נם יצלח בידי למזוג לו כוס מים מהול כרעל , מ• יודע אם ימיתהו השקו• הזה . הלא איננו בשר ודם כאחד מאתנו. . . והסם שיש בו סכנה לטסנו. יוכל היות איננו מסוכן כלל לנוסו. . . מה אעשה.. . כיח תשרי. — קראתי לחרש מסגר, וצדתי עליו לעשות שבכות ברזל לחלונות חדרי ולדלתותיו. אמרתי לו׳ כי ירא אנכי את הגנבים. הוא לועג לי, אך מה ככך... ח־ מר־חשון. — זממי הסיק1תי. . . אך מי יגיד לי אם המתיו. . . אתמול רתקי שבכות הברזל לחלונות חדרי ודלתותיו ובכונה מיוחדת השארתי דלת אחת פתוחה עד חצות הלילה. סתאום הרגשתי כ• הסלאי יחלוף על סני. הנר, היא סה! שמחתי היתר, עזה ומלאה כשמחת סרא האדם . קמתי מכסאי מתוך כיבד ראש. והתהלכתי בחדרי בסיק כרכים אנה ואנה, כמו אחוג ואנוע, למען לא יעלה על לבו מהשכר, זרה . אחרי כן סגרת• בעצלתים, כמו שלא במתכון , את החלון בשבכת דירזל, ובנשתי אל הדלת׳ סגרתיה אחרי, ואת המסתח טמנתי בחבי. אז הרגשתי כי הפלא* מרחף, מרסרף ומשוטט סביבי, הרגשתי כי הוא מצור, לי לסתוח לו את הדלת . כמעט הייתי נכון לעשות רצ1נ1, אך התאמצתי לעמוד על דעתי ויצוני. נשענתי אל הדלת, פתחתיה מעט והתחמקתי בחפזון החוצה ותיכף סגרתיה אחרי. אין ססק בלבי, כ* חסלאי לא דייה יכול להשתמט אחרי מן הדלת . היא סגור על מסגר בחדרי ׳ מה רבה שטחתי! עתה הוא בידי. אז מהרתי לרוץ לחדר האורחים. ואתסוש את שתי המנורות ואשפוך את הנפט אשר היה בהן על רמרבד, על הכלים ועל כל פנה וזוית . הדלקתי את הנפט ואצא החוצה. אחרי סנרי את דלת הביאה. התחבאתי בתוך דגן. חכיתי זמן כביר. . . החשך פרש את צעיפו על פני צל׳ דממה ושקט השלט ככל פנה. אין קול׳ אין תנועה ואין קשב. עיני היו נשואות אל ביתי׳ וכמעט האמנתי כי ככה שקעה האש והמלאי שם לאל זממי. והנה אחד החל ונות התפוצץ לרסיסים מכבד האש ומחללו התפרץ להב אדום ויגשא למעלה וימסס על הקיר ויגיע עד ראש ד,גג. כהרף עין נמלא הנן אזרה. הצפרים הקיצו משנתם; הכלב החל לנבוח; כל הבית ממסד ועד הטפחות בער באשי . . בחסד שכחתי, כי משרתי נשארו בבית•. פניתי צר. וכה ואראה — משרתי התננשו התקבצו כמוכי תמהון אצל החלונות ׳ ואשור, רגלי כאילות ואמץ אל הכסר הסמוך ־ואצעק ב קול-מר: הושיעו. הצילו מפני הדליקה! בני ד,כסר רצו ואני אחריהם לראות את הנעשה. ביתי היה למעי אסר. משרתי נשרפו ונם הפלאי היה למאכלת . * י * ־ י־ י אש. העצם החרש, אדון העולם'החיש, הרואה ואינו נראה נשרף! אנכי כליתיו. אנכי עשיתי בו שפטים. עתה הנני חפשי. . . עתה היתר, לי ר,רוחה... אד מי זו?? 1 יודע אם באמת נשרף נם הפלאי? יוכל היות. כי טסו לא.עלה ׳ לא_יהךס על ידי תחבולות , המכלות ומהרסות את טסנו. יוכל היות׳ כי גוית הפלאי רוקמה