Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 78

** ״ז***אוו,.111,^׳ .'*'■ל..▼־;'ייזיי י/7^• •ז ׳;״ ׳7 .־יז^>*־ך^״^־*7^־7 ■- ■ז.** ״ < *7 ממזרח וממערב כ־ו תשרי. — כלתה ממשלת האדם על הארץ. הפלאי. הרואה ואינו נראה־ בא. ולו נתנה המלוכה. מסדו חלו ורגזו העמים הקדמונים; הנהנים השביעוהו, הקוסמים והמכשסים הרגיזוהו ממנוחתו; בת השירה ערכה לו מעם דמות נורא ימזרה דיעה, וסעם דמות שדה מלאת חן ויוסי׳ סעם דמות מלך כלהות. ומעם דמות לץ ... מיסטר הבין תעלוםת1, ורופאי דורנו יודעים במה כחו גדול. האחרונים ה־זלו להשתמש בנשק האל החדש הזה — בממשלת כח נסתר על נפש האדם. -דש יקראו לכח זה — סנלת אבךהשואבת . השמעות הרצין והמחשבות . . . אוי לבני אדם! . . . הוא־בא! הוא... מה שטו? כמדומה לי, כי הפלאי הזה קורא את שסו בקול חזק, אך קשה עלי להפריד ולהבדיל בין האותיות היוצאות.. .שמיו. . . קולו הולך וחזק. ... אשד, אזני. . . אקשיב רב קשב. . . אך מה זאת כל קול אינני שומע ותמונה אינני רואה. . . הפלאי בא לשעבד את האדם, ולעשותו לאחד מחפציו וקניניו׳ וכל אלה הוא •עושה רק ברצונו החזק. גאותנו הטתנו להתפאר, כי אנחנו הננו היצורים היותר מושלמים. כ* אנחנו דננו — נזר הבריאה. והנה בא העצם ההדש ויטפח על סנינו וישפיל רום עינינו. אנחנו לא נראה אותו, כי טפו, טבעו ומזני, הרכבתו יגזרהו ייתר שלמים ומשוכללים. יותר דקים וענינים מגופנו שהוא עבור ונס׳ חושיו ♦ י ־/ ע־פים וחלשים ומבנהו בלתי נגמר ומתוקן, ומתחלת בריאתו משחת המראה הוא *פוס בו. . . באה 1זעת לתקן את נסיון הטבע, אשר לא עלתה בידו להוציא מחביונו עצם יותר מתוקן ונעלה מהאדם . מדוע לא יהיו על פני האדמה עצים׳ עשבים.וסרחים אחרים יותר משוכללים? מדוע לא יהיו יסודות חדשים, מלבד אש מים׳ רוח, עפר? הלא הם רק ארבעה, רק ארבעה! ומדוע לא יהיה מספרם, מאה, אלף? הכל גברא ונבנה בעולמנו זה בעניות. במסכנות. כבילות. בידים רפית, •זבהתרשלות. . . הוא . . . הפלאי. ישפיע לי כל הרעיונות־השגיונות האלה. הוא יושב בקרבי; הוא חודר לבתי נפשי — אהרגנו 1 רוצה אנכי להאמין כי גם הפלאי הוא בן־תמותה. כ־ז תשרי. — ראיתיו. אהרגנו! אמש ישבתי אל שלחני, תפשתי -עט וקסת הסופר ואכתוב על הגליון דברים של מה בכך. והעמדתי את פני כאילו בטנה גדולה הנני עושה עבודתי זאת. אני ידעתי׳ כי הפלאי יבוא לתעות ולרפרף הנה והנה בקרבתי, וכאשר יגע בי אתפשנו. אלכדנו. . . ומה יהיה אחרי כן? . .. אז כטאש אלחצנו. אחנקנו. אנשבנו ואקרענו לגזרים. התעוררות נפשי היתד, עצומה; הדלקתי את פל המנורות והנר1ת •זאקו לרא1ת1 עין בטן. הוספתי לכתוב בשום לב, כאילו הכתיבה היתד, חיי רוחי. ובונתי היתד, להוליך שולל את הפלאי אשר התבונן אלי, לבל ימצא זמנן,. פתאום הרגשתי, כי הפלאי עומד מאחורי ומטה ראשו מעל שבטי וקירא בספר הפתוח לפני על השלדון. פתאום הפכתי את פני וזרועות, נטויות. ישר מטולי היה ראי נדול. דמיתי היתד, צריבה להראות בו מט* רגלי ועד קדקדי; אך... פני לא נראו בראי. וזכוכית הראי היתד, שקופה וריקה, הסתכלתי ^בה ודמותי לא נראתה . . . הבינותי ׳ כי ביני ובין הראי עומד גוף מבדיל נעלם מעין ראי. אך עביו די לחתיש בעד עיני׳ לבל אראה החזרת קרני אור פגי, איטה נפלה עלי. לטשתי עיני \