Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 77

11 רואה ואינו נראה לעזוב מקומי זרי• מכלי אשר אשוב איליו עור הפעם. כי אז נושעתי תשוער. אמתית.- אך חדל אונים הנני לעשות כדבר רזה. כ״ד תשרי. — היום עלה בידי להתחמק ולהשתמט מביודכלאי לשעות אחרות• נמלטתי כחפזון ובבהלה כאסיר אשר ימצא פתאם פתח פתוח בכית־ה&הר. אז חשתי־ כי הפלאי התרחק מעלי וחפש נתן לי. חיש סהר צויתי לרכבי לאסור לי ענלה ואסע לעיר הקרובה. הידד. מה רבה שמחתי! הלכתי לבית עקד הספרים ולקחתי־ את ספרו •של הרמן הירישטאוס. ובו ידובר על יצירי עולם הישן והחדש הבלתי נודעים לנו. בשבתי בעגלתי. חפצתי להניד לרכבי י •לתחנות מפלת הביזל• ויתמלטו מפי המלים : .׳ לביתי! ״ בשמעי כפורש את היוצא מפי — נפלת י אחורנית על כר עגלתי ואחרד חרדה גדולה. הפלאי נלוה אלי עור הפעם וישם: דבריו בפי. כיו תשרי. — סד. נע־ם היה הלילה, עד אור הכקר קראתי בספרו של הירישטאום. שמתי את לבי וכינת, אל מה שכתוב בו על דבר הגרמים הרואים ואינם נראים. חשוטטים וסוחפים סביב האדם ח$וכח כי אין אף אחד בין הגרמים האלה. אשר המחבר נותן בהם סמנים הדומה אף. •במקצת להפלאי אשר ישחק בי. יש לשער כי מיום אשר החל האדם לחשוב מחשבות. הרנש הרניש את קרבת הנרם הפלאי. אשר לו עז וגבורה הרבה יתר מאשר לאנוש אנוש׳ ואשר תעודתו של העצם החדש הזה לרשת את מקום האדם כסלם הבריאה, ה1נעתי את מוחי על ירי קריאתי בספר הזה שעות רצופית אחדות . לכן ישבתי אצל החלון הפתוח למען ישב רוח קר על ראשי אשר בער כאש מנוחה נעימה. דומיה עמוקה וחם צח שכנו בלילה הזה על פני צל. הירח אסף נגהו, הכוכבים התנוצצו על יריעת השמים השחורה. מי ינור בשמים האלה? מה טבעם ותכונתם של הבריות. החיות והצמחים השוכנים שם. היודעים יושבי העולמות הרחוקים האלה דברים אשר אנחנו לא נדעם? היש בכחם ויכלתם לעשות דברים נשגבים ממנו? היראו דברים אשר לא _יראו לעינינו? מי יודע, אם לא ירד אחד מהם בטיסה אחת אל כדור ארצנו. למען יכבוש אותנו לעבדים. כאשר באו כימים מקדם הנורמנים מעבר לים לכבוש את העמים החלשים לעבדים: כי 6ה כחנו ומה כדור ארצנו? חגבים אמללים חסרי־אונים אשר אין להם כל מחסד. ומגן הננו, וארצנו — רגב רפש שקוע כנטף םי.ם. זמן כביר ישבתי על מקום אחד כבלי כל תנועה; והנה מתאם ראיתי כי בספרי הפתוח המונח אל השלחן מתהפכים העלים מאליהם. אף רוח קל לא נשב אז מחוץ. התפלאתי וחכיתי לאחרית הדברים^ בעוד ארבעה רגעים ראיתי בעיני עוד הפעם כי עלי הספר מתהפכים מאליהם. . כסאי. אשר עמד לפני הספר היה פנוי וריק; הבינותי כי הפלאי יושב על מקומי וקורא בספר. אז התנפלתי עליו כטשנע בעברה וחרון אף. ואושיט ידי לתפשנו ולד,דגנו! אך כסאי נפל ארצה עוד־ מרם נגעתי בו׳ כאילו קפץ איש מעליו ויהפכנו. . . השלחן התמוטט, המנורה נפלה ותכבה, החלון הפתוח נסגר בקול רעש, כאילו נמלט מתוכו גנב הנתפש במחתרת . אין כל ספק כי הפלאי ברח ... הוא ירא ספני. זאת אומרת, כי נם הפלאי בעצמו ובכבדו יודע את רגשות הפחד. גם עליו יקיץ הקץ . . אנכי אתפשנו היום או מחר. ואז אחנקהו ולעפר מות אשמתנו. אמנם הוא־אדוני ואנכי עבדו. אך נם הכלב יתפרץ לפעמים כפני אדוניו׳ יאכל את נשרו וילקק את רמו...