Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 76

ממזרח וממערב :76 •-בשנתנו מעבודתו. יובל היות כי הצח הזה נדסה ויתעטף נםוחי נם במצב היקיצה. -ולכן אינני מבדיל כין המציאות האמתית ונין ההזיה הכוזבת, בל המחשבות האלה עלו על לבי כלבתי.לשוח על חוף הנהר. השמש שלחה את קויד, המוסזים על פני דמים ההולכים לאט ועל פני העצים והצמחים ונפשי אומרת אהבה לכל היקום. -.והנה הינין מתגנב ללבי לאט לאט ואליו נלוו מפח נפש ורפיון רוח אשי לא נתנוני ללכת הלאה. בכל כחותי שאפתי לשוב אל ביתי" כאילו עזבתי שם חולה* בסוכן אשד נפשו יקרה לי מחיי והנני ירא סן ינוע שלא בפני. שבתי ולבי נבא לי כי אמצא בכיתי איזו בשורה רעה. אך לשוא יג1רתי, והסחר השוא הזר, הגדיל• :את מבוכתי. י*כ תשרי. — אמש ץעניתי ונדכיתי. הוא לא נגלה בסעל ומעשים׳ אך הרגש ־-דיגשתי היטב את הץת1 בקרבתי. חוש אחוש כי יתחקה על שרשי רגלי׳ כי יביט אלי וישעברני. .. ובצורתו החדשה הזאת יפיל עלי בלהות עוד הרבה יתר. מאשר _ךך.יתני בהגל1ת1 אלי בדברים הנראים לעין. י־ד תשרי. — לא נקרה בל דבי ז ובכל זאת עוד לא סר הפחד מעלי. :אסע מזה. י־ז תשרי. — עשיתי כל היום הכנות לנסיעתי. ולא יכולתי לנסוע מזה. לפי הניאה דבר קל וסשוט הוא מאד לשכת במרכבה ולנסע לאיזו עיר קרובה, ובכל זאת ■לא יכלתי לעשות דבר זה . מדוע? יי׳ח תשרי. — יש מחלות רנפש׳ אשר בבו^ן ירפו כל כחות הגיף. אמץ -לבנו יחל1ף כליל׳ שרירינו מצטמקים. עצמותינו מתרככים. ומבשרי אחזה זאת. לחי ־עזבני נם תחי אין אתי. אני בעצמי אין לי אף צל רצון. אף אבק חפץ. הנני נכנע. :הנני משועבד לרצונו של איזה עצם, של איזה יציר אשר ראה לא אראנו. י׳ט תשרי. — אבדתי! איזה עצם שפך שלטונו על מעשי, תנועותי וכל חפצי לבכי, ואני כידו כחמר ביד היוצר. מה אנכי עתה, רק סמרטוט׳ סגר, אפס -זוזהו, חפץ אני לצאת מדלתי כיתי החוצה, או, לכל הפחות, להניע יד או רגל, ולא דוהו ונם דבר קל כזה י3ןנר ממני. הוא. הפלאי׳ הרואה ואינו נראה לא יחפוץ בזה, ואני מוברח׳ על אפי ועל ־חמתי, להשאר על כסאי. הנני מתאמץ להתפרץ ספני אדוני זה ולברוח ולהחבא מפניו בקריה הומיה ועליזה, אך הוא יאסרני אל מקומי בחבלים בלתי נראים והנני בכלב בסוגר. חפץ אנכי להתנשא מעט מעל כסאי. למען אנסה את רצוני אם יש לו עלי איזו שליטה. אך חפצי הוא חסי־אונים. נטוע אנכי לכסאי כמו במסמרים •חזקים ויקצר כל צח להרימני מעליו. יעברו רגעים אחדים והנה יד נעלמה תניעני מתאם ללכת לקצה הגן ללקוט גרגרים ולאכלם. ואני עושה זאת בלי כל סירוב— :אני הולך לקצה הגן וצ1בט גרגרים ואוכלם, אף כי שבע אנכי. הוי. אלי בשמים. •דחם נא עלי. הצילני מיד הרואה ואינו נראה. . . מה נוראו מצוקות לבבי 1 כ׳א תשרי. — מי זה ימשול עלי. מי הוא זה ואי זה הוא? האם הוא זה ־הפלאי יושב העולם הנסתר וגעלם מנגד עינינו! כן, העולם הנסתר יש וקים! אך. מדוע לא נגלה לבני האדם סיום ברוא אלהים ארץ ושמים כאופן גלוי מוחש ונראה לכל. כאשר יראה אלי? לו יכולתי