Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 75

75־ .רואה ואינו נראה נפשה וטרוד מחשבותיה. הרופא הושיט לה את ידי ובאתו היגע נפלה עליה תרדפר. — שכחי. אמר לה הרופא. כי צויתי לך לבקש כסף טבן־דודך. וכאשר ידני עמך כדבר זה אל תביני מאומה. כאשר הקיצה? משנתה, הוצאתי את כיס הכסף• ואפר לה: — הא לך אחותי, את הכסף אשר שאלת ממני. — היא השתוממה מאד לשמוע כזאת מם*. אז עמלתי להעלות על ז ברונה־ את בקורה אתמול בניתי ואת שיחתנו. — ותכחש אלישבע לאפר לא בקשתי ממך דכר׳ היא חשבה כי לצון חמדת* לי. ותקצוף עלי... אחרי הדברים האלה לא יכולתי לאכול פת שחרית . . . עוד הפעם איזה .יתוש מנקר במ1חי . . . בעוד שני ימים אשיב לביתי. כ״ד אלול. — שבתי לביתי, שלום ושלורי במגורי. ד־ תשרי. — משרתי אומיים כי איזו יד נעלמה פסעת כלילה את הכלים העומדים בארון וסעתיקתם ממקום למקום. כל אחד מהם מאשים בעלילה זו את רעהו. אך מי הוא האשם בזה באמת? ו׳ תשרי. — בפעם הזאת ראיתי . . . ראיתי . . . איננו מסופק בזה כלל .. דמי יקפא בלבב*. . . בשעה השניה אחרי חצות היום היה האות, השמש שלחה את קרניה הבהיר ית ואני הולך לשוח בין יערנות הנשם, שם פרחו נם שושני הבציר. בעמדי לפני סכך שושנים ראיתי כי אחת מהן השחה ראשה ונבעולה נשבר, אחרי רגעים אחדים הרים הפרח את ראשו ויטהו כקשת, כאילו הגישו איש לחוטמו להריח בו; ראש הפרח תלה באויר כלי כל תנועה ונדנוד קל. ומראהו היה ככתם אד1ם׳ התנפלתי על ראש הפרח כמשגע ואושיט ידי לחטפנו, אך הוא גז חיש־ ותנלם. מה זאת, האם חושי הטעוני, התבוננתי היטב אל סבך השושנים ומצאתי גבעול קטוף ביניהן. אז שבתי לביתי ומביכת נפש• הלכה הלוך וגמל. כעת מאמין אני שאיזה עצם רואה ואינו נראה חי בביתי וכצל יתהלך על יד ימיני. ~ מאכלי מים וחלב ויש לאל ידו להסיע את הכלים והחפצים ממקום למקום. . . העצם הזה, כסי הנראה. יש לו נוף חטרי, אך בחושינו לא נוכל להשיגו. — ז׳ תשרי. — שנתי ערבה לי. הוא שתה את מימי מהבקבוק׳ אך לא הפריע מנוחתי בלילה, הספק אוכל בעש את קרבי. אולי הביתי נשגע1ן, הן ראיתי משגעים. אשר כל מעשיהם וחפציהם יכלכלו כסקחים בהשכל ומזמה, אבל משגעים המה לדבר אחד. אנשים כאלה יכולים לדבר על כל ע נין בדברים ברורים ובהגיון ישר, אך בבואם לדבר בדבר שגיוגם •יחזו תהפוכות ויטבעו בים דמיונות ומושגים מבולבלים ומטורפים. לולא יכולתי להתבונן אל נפשי ותנועותיה, לרוחי ולחליפותיה ולנתחן לחלקיהן הדקים. הייתי חושב את עצמי למשוגע לכל הדעות. יוכל היות כי רק. חושי יוליכוני שולל, במכונת מוחי נתר איזה יתד מטקוטו ונהרס בו דבר־מה. דבר אשר חוקרי חכמת החיות בימינו יעמלו בכל כחם לעמוד על מהותו, וקלקול זה הפיר את הסיר והתנועה הישרה במהלך רעיונותי. בחלומנו רואים אנחנו דברים זרים ומקרים נפלאים יוצאים מגדר האפשרות ואין אנחנו.משתוממים על זה, כאילי כן, צריך להיות ומדוע יהיה כזה? מפני שכח שכלנו השופט והבוחן ישבית: