Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 73

73 הרואה ואינו נראח ד,קדיש עתו וכח1תיו לחקירת תכונת העצבים וסחלותיהם ויתבונן אל חזיונות השסע* זזרצון והרעיונות והעברתם סאיש לאיש. הרוסא ספר באזנינו את תוצאות הנסיונות הנפלאים אשר עשו חכמי אנגליה ורופאיו־, במקצוע זה. המקרים אשר ססר באזנינו בראו לי ברחוקים ומוזרים שאינם מתקבלים על הלב. אח אשר חשבתי בלבבי הנדתי לו בסי. — אנחנו עומדים כיום. אמר הרופא, על מפתן תקופה חדשה. עור מעט ויגלה לעינינו אחד מפלאי סודות הטבע היותר נסתרים. מיום אשר החל האדם לחשוב החשבות, ולכתוב בספר את כל העולה על רוחו׳ מני אז יחוש האדם נשימתו וקרבתו של איזה עולם אשר לא יוכל להשיגו בחושיו הגשמיים. האדם הקדמון מצא לו באורים ופרושים שונים לחזיונות הטבע כיד הדמיון שהיתר, טיבה עליו׳ ומזה נולדה אמונתו בדברים שלמעלה מן הטבע, בשיחות הרוחות, במעשי שטן ובנפשות פורחות; אך זה כמאה שנה החלו בגי האדם לחוש ולהרגיש בקרבתם דבר מה חדש ילבקש לו פתרון ובאור בדרך הטבע והמדעים. מיסמר והבאים אהריו גלו לנו חדשות רבות בטבע האדם וסנלות נפשו ויש תקוה כי נסיר את המסך המבדיל בינינו ובין העולם דנסתר מנגד עינינו. נסיעותינו במקצוע זה נפלאים מאד. קרובתי הניעה ראשה ותשחק כמלנלגת על דברי הרופא ומטלת בהם ספק. — נכרת עדינה. אמר לה הרופא, הרשיני נא לעשות נסיון קטן אחד * להטיל עליך תרדמה. — בכל חפץ לבבי. ענתה אלישבע. דומיה בחדר. קרובתי יושבת על כסא והרופא כונן אליה מבטו בעין חודרת ונוקבת ומפיל עליה שנה באבן השואבת אשר בידו. כראותי זאת חשתי כי לבי הולם, כהלמות המטוטלת בקרב שע1ן מוצק, נשימתי הולכת ומתקצרת וידי רועדות. ראיתי כי עיני אלישבע תעצמנה׳ פיה יזוע ויתעות ונשימתה?תקשה. כעבור עשרה רגעים נפלה עליה תרדמה. — מחר בשעה השמינית כבקר׳ צוד, עליה הרופא בקול מושל. — תלכי למעון בן דודך ותבקשו כי ילוד, לך חמשת אלפים פרנק בעד נעלך. ככלות הרופא פקודתו הקיצה קרובתי משנתה. בשובי לביתי התעמקתי לחשוב על *זרות הנסיון אשר ראו עיני ולא האמנתי כי יצלח בידי הרופא אם לא עשה בראשונה חוזה עם שארת בשרי. אך אנכי ידעתי את אלישבע ואת ישרת לכה. טוהר רוחה ותמתה, לכן לא האמנתי, כי תתן יד לטתעתעים להוליכני שולל. למחרת בבקר, העירני משרתי בשעה התשיעית׳ באמרו כי הנכרת אלישבע חפצה לראות פני והיא יושבת בחדר האורחים. לבשתי כגדי ויצאת• אליה. קרובתי לא הסירה את הצעיף מעל סניה אשר היו נבובים מאד. — אח יקר. באתי אליך, כי את חסדך אנכי מבקשת. אם מצאתי חן .בעיניך... גמגמה קרובתי ופניה אדמו מצשתי- — מה לך. אחותי. הנני מוכן ומזומן... — הנני ק!ת3;שת להניד לך שאלתי ובקשתי... חמשת אלפים פרנק דרושים נחוצים לי. — למה לך סך כזה ז