Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 72

- ממזרח וממערב 72 כי מי זה ישתה זולתי. אש כן. סהרורי אנכי; חי אנכי. שלא מדעתי. חיים בפוליס ונעלמים. חיים אשר עשוני לשני עצמים נסררים. אשר אחד מהם יסור למשמעת השני מבלי דעת זאת. מחשבותי זספקותי אלה אוכלים כעש את נמשי ובשרי. כיח אב. משנע אני ממראה עיני. עוד המעט שתו את המים מבקבוקי; אין כל ספק כי אני בעצמי שתיתי את המים ולא ידעתי מה אני ע1שה. ואם לא סי הוא השותה את המים■ מי זה עשה זאת ף... מי יחלצני ממצוקות נמשי! ב' אלול. עשיתי נסיון. טרם שכבי לישון העמדתי על שלחני מים. יין. חלב. לחם וגרגרים. קמתי בבקר ואראה בי המים נשתו ולא נשארה אף טסה אחת ונם מעט חלב נגרע, רק הלחם והגרגרים נשארו בעצם תמס. ביום השני שניתי את הנסיון הזה׳ ותוצאותיו היו כבסעם הראשונה. ביום השלישי העמדתי על שלחני לחם. גרגרים ויין — קמתי בבקר ואראה כי לא יחשר המזג ואיש לא נגע במכלת. אמש העמדתי על שלחני רק מים וחלב. את הבקבוקים ר.ליט1תי באטון דק ולבן יצרתי על פיהם מגופות. אחרי כן משחתי את שסתי ושסשי באנקת־עמרת ואשכב לישון. חיש מהר נפלה עלי תרדמה. הקיצותי והנה גוי מכוסה בזעה. קצרה נשימתי ובלי רועד. בקפיצה אחת נגשתי אל השלחן. ודגה האמון הלבן אשר על הבקבוקים לא נשבת מטהרו. המגופות לא זזו ממקומן. אך המים והחלב נשתו ער היסוד מבלי השאיר אף לחלוחית כל שהיא. נוסע אנכי לןוריז׳ אברח מקני הארזר. ח* אלול. — פריז. שם בכפרי׳ בטדברי יצאתי כמעט מדעתי. משחק הייתי לדמיוני אשר חלה את חלי1. כעין סהרורי הייתי או איזו רוח רעה שלטה עלי ותכבשני לעבד לה. אך הבל עבר. רק עשרים וארבע שעות הנני יושב בפריז והזמן הקצר הזה החלים את רוחי ויפלס את מאזני שכלי. אתם1ל שוטטתי כל היום בחוצות הקריה ובשוקיה׳ נם סירתי את רעי. בערב הלכתי.להתיאטור הצרפתי' לראות על הביטה אחד החזיונות של ■רומא* ־ הכן. שכלו הכביר והחריף המכריח את חזיונו מן הקצה אל הקצה הועיל לבריאותי. מאה אנכי. כי הברירה מסכנת לבעלי מחשבות והוגי־דעות. קול׳ שאון ותנועה נחוצים לנו כאויר לנשימה. אם נשב בדר זמן בכיר במקום אחד נמלא בדמיוננו את חלל האדר המקיף אותנו יצורי־וזהו וילדי־צהו. במעט האמנתי בי איזה עצם שהוא רואה ואינו נראה עשה קן לו בביתי ויהתל בי. היום הנני שוחק על פתיותי. ט׳ אלול. — פריז. חג היום להממשלה. באורים ובדגלים כבדו את החג הזה. טיילתי ברחובות. בגנים ובשוקים ואתענג על המון החוגגים ועליצותם. אך. האם לא אולת היא לשמוח כפקודת הממשלה. העם — הוא עדר אין־בינה. אם יאמרו לו ז עזמח — וישמח. צא לקראת המערכה — וילחם. שים עליך מלך — וישים. בחר לך נשיא — גם את זאת יעשה. גם המושלים והנסיכים סבלים ועורים הם. מפני אנשים לא .יקנעו, אבל מפני החקים והמנהגים .יכנעו ויסורו למשמעתם, אולם הלא נם הדוקים והמנהגים כוזבים, עוברים וחולפים. כי מה הם החקים — רעיונות מפשטים. אשר בני האדם יקבלום כדבר אמת ונצח. אבל. היש אמת בעולם הזה. הטלא דמיונות׳ הזיות וכחש. היש נצח בעולם שהוא אבק פורח וצל עובר? י*ב אלול. — אתמול ראיתי דברים אשר הביאוני במכובה. קרוא הייתי לסעודת וצהרים בבית שארת בשרי הנכרת אלישבע. בין הקרואים וויה הרופא רפאל׳ אשר