Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 71

הרואה ואינו נראה 71 בשם הזה ייבלר. לעיני חל ירוק שטוח כחצי גרן, ובתוך ר,מעגלה מתנשא, תחת תכלת השמים הבהירים, שן סלע מצוק, אשר במנרעותיו התאחזו והתדבקו קירות בית הנזירים. הלכתי אל בית הנזירים ומשם הנעתי אחרי מהלך איזו שעות למרום הסלע התומך נואשו שחקים, ואבוא שם למקדש עתיק ימים. כפותיו שסלות, יציעותיו גבוה,־ם ונשענים על עכודים חזקים. כל כחשבת רבניה והגזרה קלה ודקה כמעשה רקמה. המגדלים. הצריחים והלולים משורנים ומסובכים כשביסים. על ראש המצפה יתנוסםל פרחים זרים, ראשי חיות שונות ומשונות אשר הולידן דמיון פרא. יצוריהם ופרטיהם מובדלים ומסומנים היטב על מצע תכלת השמים. בעלותי על ראש ההר אפרת* להנזיר אשר לוני: מה טוב לך, נזיר אלד,ים, לשבת במקום הזה. הנזיר נהק ויסד,ק ויענני: רוח קרה מנשבת פה. הוא. ספר לי אגדות רבות על אדות המקום הזה. אחת מהן נהרתה בלבבי. יושבי המקום אומרים׳ כי בחול השטוח על פני הכבר הזה.י^שפע בלילה קול שריקת שני עזים. ויש מספרים כי במקום הזה יראה כפעם בפעם רועה זקן. עטוף פעיל אשר יכסה נם פניו וראשו, נוהג תיש אשר ראש אדם לו ועז אשר ראש אשה לה, ודבריות המשונות האלה מדברות בלי חשך ומלינית זו על זו נשפה לועזית - וכתום שיחתם ומריבתם ישרקו ויגעו בקול מוזר עד פא,־. — התאמין באגדות אלה? שאלתי את הנזיר. — אינני יודע. ענה הנזיר ויניע ראשו. — אילו היו עלי אדמה בוי1ת, שהן חצין אנשים וחצין בהמות. אז היינו כלנו רואים אותם בעיני בשר, השיבותי להנזיר. — האם ראינו אף אחד כני אלף הדברים ההוים וקימים? — שאלני הנזיר ־־ הרואים אנחנו את הרוח אישר ישבר ארזים. ישים את הים כמרקחה, יסעור, ישא1ן, יש־וק ויהמה, ובכל זאת, הלא. תודה, כי הרוח הוא דבר נמצא וקים'! אני לא מצאתי כל השובה על ההוכחה הפשוטה הזאת. יוכל היות, חשבתי בלבבי, כי הנזיר הוא איש חכם ויוכל היות — טפש גדול. גם אני בעצמי השבתי פעמים רכות כדברים אשר דבר הנזיר באזני. כ״ז אב. עוד הפעם חזיונות לילה יבעתעי. אמש חשתי בשנתי כי איש •לחצני, כי ישים פיו על פי וימצוץ דמי לבבי כעלוקה. אחרי אשר ירד כעלי שבע חדה, הקיצותי נדכה, נלאה ומענה. אם מחלתי זאת לא תסור מקרבי. אעזוב עוד הפעם את מקום מנורי ואשכונה בארצות רחוקות. כ־ח אב. האם הכיתי בשגעץ. הדבר אשר ראיתי בלילה הזה בהקיץ ולא בחלום נשגב״כבינתי. בבואי אמש אל חדר משכבי סגרתי כדרכי דלתיו על מסגר ואשתה חצי כום מים; התבוננתי אל הבקבוק העומד על ישלחני הקטן וראיתי כי מלא מים הוא עד שפתו. שכבתי במטתי וברגע זה נפלה עלי תרדמה ואישן, ער אשר העירתני איזו הרגשה דוקרת לב אשר חידודה לא יתאר באפר ודברים. נרוני נחר. נשיפתי נעצרה ויצורי גוי רעדו ויפרפרו כאילו אחזני השבץ ולא ידעת• את נפשי מה עמה. כאשר נפקחו עיני רציתי לשתות מעט מים להרגיע רוח• הסועי. הדלקתי נולואקח את הבקבוק בידי למלאות כוסי מים והנה אף נטף אחד לא נזל מפיו. הבקבוק היח ריק כתכלית הריקות. ברגעים הראשונים הייתי כאיש אובד עצות. אך פתאם חדר רעיון נורא למוחי; נתרתי ממקומי להתבונן אל כל הנמצא סביבי ומבטי היה מכון אל הבקבוק הריק. פ* שתה את המים? אין כל ספק כ* אנכי בעצמי,