Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 67

67 משא כוש בתחלה קבלו יושבי האי אותנו בהדרת כבוד ויברכו אותנו; ואנחנו אחרי אשי תינו מעט את׳ האי קולבה שבנו אל החוף להעלות מן האניה את החולים עם ■שומריהם ומשרתיהם. אז נקבצו עלינו יושב* האי גדודים נדודים ויאמרו איש אל אחיו: "ראו מה האנגלים הללו עושים לנו! המה הביאו אלינו את חוליהם דפשוגעיהם להסוך בתינו למקלט משוגעים. אוי לנו'כי $כדנו •י* — ו;ה1ם עלינו בל האי. כי היינו כלנו כמוכי שמש בעיניהם. בלכתנו לתור את האי ולשוטט בו -הנה והנה ראתה אותנו אשה כושית בעמדה על פתח אהלה ותמהר לסגור הדלת בפנינו בחשבה כי משונעים אנחנו ונא;ל אותה ואת בניה חיים. בטרם שבנו אל ־האניה סגשנו איש זקן ויכף כאגמון ראשו ויאמר: — שרים ורוזנים לבנים? מה חטאנו לכם כי הבאתם עלינו רעה? — ופה לך זקן כסיל? — עניתיו — האם טחו עיניך מראות כי אנשים פנים .אנחנו וכי נאלצים אנחנו ללון אך הלילה בקולבה יען כי ארבעה חולים אתנו אשר לא יוכלו לנסוע בלילה 1 — ולנו!אמר — הוסיף הזקן בחיל ורתת — כי הבאת חמשים משונעים פיבי־שמש והמה יעשו את כל האי שממה. כאשר עשיתם בכפרים האחרים.... — נקבה לי מהר את שמות הכסיים ואת הנבלה אשר עשינו שם! — נערתי 1ו בחרון אף — בסביבות ד ב ה הוצאתם משוגעים בלילה לעשות כלה את התושבים ** ד ולאכול את עולליהם ויונקיהם . . . — משש גדול ונורא — עניתי בזעם להזקן הדובר בי — סירה מהר מזה סן :אוכלך חי ... כחץ מקשת ברח הזקן מסגי ,המשוגע הלבן״ האומר לאכלו חי, ועוד מעט •זגודעה בכל האי כי באמת אוכלי אדם אנחנו. אפס כי התפלאו עלינו כי גם בשר ■זקנים ינעם לחכנו. יש גם אשר ספרו כי כנר אכלנו אנשים אחדים בקולבה ועוד •שנינו נטויות. — הלכנו מהר אני ופקיד הצבא אל ח א ס ן זקן הנסר ונאמר לו -למהר להודיע כין יושבי האי כי לא אוכלי אדם ומשוגעים אנחנו׳ וכי רק שני ־חולים מוכי־שמש אתנו אשר לא יזיקו להם, כי אנשים מאתנו שוטרים אותם ולכן לא תאונה רעה לבני האי. בדברי את דברי אלה עם חאסן לקחתי חבילה של עלי ■קטרת ונתתי לו למנחה. הוא קבל את התשורה בסבר פנים יפות ויאמר: — עתה ידעתי כי אנשים טובים וישרים אתם. ותוכלו להתמהמה פה כאות 1םשכם.... ג. מנוחה שאננה חופפת על קולבה •ועל כל אשר בה. הכוכבים ממסלותם -ד,פיצו את ננהם הכהה. ונתיב החלב התנוסס ברקיע השטים כרקמת כסף בטלית שכלה תכלת. לארצנו ארץ הצפון לא יאירו הכוכבים באור בהיר כזה והרקיע איננו ־כליל תכלת כעין הרקיע הנטוי עתה על ראשנו. ממרום הפסגה אשר שם נטענו אהלינו הבטנו על היאור המשתרע לרגלינו כראי מוצק ׳ כלו שלאנן ושלו. מעבר :היאור ננכה נראו תועפות הרים לכושי מכלול וירקרק חרוץ. בבל האי הגלמוד