Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 59

פרץ בן שלומיאל מיז ולחבל את מעשהו. הלא יורם זיר ולא שכח כ• אתמול לעת הצהרים נתנו מטרות עז ארצה וידע יורם כי רבים מבני ישראל יושבי הכשרים נסעו בעת ההיא העירה להיות נכינים ביום הדין להתפלל במקהלות, ובדרך מסעם רמבו בגדיהם מזרם וממטר. וימיר יורם ויבא את כל אלה הבגדים הלחים ויתנם על מאזני המצות והנה כבדו. כבדו עד למאד. ועל נן יטפו כתפי יורם טיפי. והחזן הנעים את רנתו ותפלתו ביד הזמרה הטובה עליו. •ולרשע אמר אלהים מה לך לסשר חקי. יורם ראה בשמים ובשמי השמים כ* נבלה עשית ותבגוד באשת בריתך. ואיך תעיז בצח לגשת אל סשר התורה י נכת5 עונך לשני •ורם!י את הקריאה הזאת קרא הצדיק בקול נדול על אחר מחסידיו אשד ה ו א ב ם ו ם י ו צ ו ה ו בטרם רגע לעלות לתורה. ויתגעש הנכלם ויתעבר ויאחז בשתי יריואתסשר התירה אשר 'לשניו וינשאהו למרום ויקרא : "נשבעתי בקדשי ובשם קדוש אלהי ישראל ותורתו הקדושה כי מעודי ועד היום הזה לא היה חלקי עם מנאפים ונששי זכה מפשע אשר כזה!■ •אם כן• — קרא רב• יורם בבטחה — •חמדת אשת רעך ו ר ו ח ז נ ו נ י ם היה בקרבך. יצר לבבך היה רע. לב הותל הטך מני דרך וכדי עון ואשמה . . . יורם היה בשמים ובשמי השמים ומלאכי עליו; ששרו את כל זאת ליורם המדבר עמהם שה אל שה, ולא איש מלאך ויכזב. יורם טרם שמע כזבים בשי המלאכים . . . -חמדתי ... רוח זנונים לה בקרבי. . . לב היתל הטני . . . הה רבי קדושי, צדקת ממני! והחסיד בכה בכי תמרורים. רבי יורם היה צדיק נסלא בצדיקים . הוא ראה — את אשר לא נגלה לא לטשה אמן כל הנביאים ואף לא לרבי עקיבא אשי •משה לא היה יודע מה הוא אומר־. הוא הגיד לסיעלי און ששעיהסויגל למוסר אזנם בקהל רב והמה חרדו לקולו. הטה נחתו משני שמו ויתחבאו משני סחרו והיר נאינו בקומו לחשוף מצסוניהם ויצרי מעלליהם לעין השמש. את הוא מלא פיהו תהלת בחיריו וינד צדקתם בקהל עט וינועו כל השומעים ויעריצו את המהולל ויתנו גודל לו. "•ורם היה בשמים ובשמי השמים וירא והנה הדודה אודלה מתהלכת שלובת זרוע עם דבורה הנביאה אשת לסידות. מלאכי עליון גלו את אזן יורם כי הרודה אודלה היא גלגול נשמת אודלה בת הבעש׳ט, הם גלו לו סוד כי השעם שלחה זאת הנשמה הטהורה משסים ארצה לתקן את החטא של כזבי בת צור . . .' אלה הדברים אשר דבר רבי יורם לשני שלש שנים באזני כל מעריציו אשר בעיר חדרוב. ומן היום ההוא קראו כל בני העיר להדודה אודלה סכוכדה ודבריה היו לסו כדבר האורים. ' וזאת הדודה אודלה הגידה השעם כי הצדיק הקדוש יהי הסנדק להתאמים׳ חי* הבטיחה לדבר טובות כאזני הצדיק הקדוש על העגונה ועל לאה ורחל אשר •נכהו• י בקומה בטרם מועדי ועל כל יתר הנשים המחלות שניה. ומי זה יתעה אף רגע בששק כי דבריה יקומו ויהיו. " ויהי ביום השמיני להולדת התאומים ויתאסף המון רב לחזות בנועם שני הצדיק וליהנות מזיו קדשו בהמול להתאומים בשר ערלתם. ולאה ורחל שתי בנות שלומיאלי