Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 57

47 פרץ בן שלומיאל דוטיד, וחרדת קדש מסביב. אין פוצה סד,, רק קול עטישות אחד החוטפים *?רבים ישמע מרגע לרגע. ותברך הדודה אודלה את כל אנשי הבית לשלום ותפטר מסניהם בשחוק קל •על שסתיה. זאת חמדה אודלה לא תפול היא. כבר למדה לשונה לדבר נם דברים דמשתמעי לתרי אפי. אף היא כבר באה בסוד החכמה הנפלאה בחכמות, בסוד •חכמת השתיקה*. לפעמים תרבה שיחה ופתאום — תחשוך ניב שפתים ותשים קנצי למלין. כמעט כל בני העיר כבר ידעו אותותיה: בהוציאה תבת אבק עלי מרורים מאמתחת בגדה ותרח ותתן נם לכל הפושט יד להריח והיה זה לאות כי עת רצק ז■,יא לה ולבה טוב עליה. אבל גם כי בלו דבריה. כבוד קדושת רבי יורם יבא בצל קורת בית שלומיאל ויהי הסנדק להתאמים. כבוד קדשו ימציא עד מהרה את •הפלמים* ללאה ורחל אשר •גבהו כקומה בטרם שיעדי. תשועת העגונה האמללה קרובה לבא כי תמצא לה ידים לשפוך את מרי שיחה לפני כבוד קדשו ואריה הגבאי לא יכהה בה. גם כל הנשים תזכרנה לטובה -לפני כבוד קרשו . . . במו נגד, אור על פני בל אנשי הבית העניים והאפללים וחיים חדשים באו בהם. רבי יורם_ד,יד, צדיק. נפלא בצדיקים ודרכו בקדש נפלאה טבל דרכיהם. יש שריק דכא ושפל רוח, מחזיר על פתחי שערי שמים לבקש נדבות מלפני אלרייו. ■וכרש ידבר תחנונים אף יתפוגג בדמעות ער אם ירא אלהיט בעניו וימלא משאלותיו - . . ויש צדק גבה לבב ומפליא לעשות חנף; הוא ישית בחלקות לכל היושבים ראשונה במלכות שדי. ישים קטורה באפם עד בי יזוררו שבע פעשים ואז יפתחו לו שערי שטים. וכמעט נתנו לו מהלכים בחצר המלך להיות מרואי פניו ימצא און לו לקחת נס את לבו. הוא קושר כל היום כתרים לקונו אף יחליק מחמאות פיו ליחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה עד אם ■יחבק לה בעלה וביסודא דילה דעביד ניחא לה*. ואז בעת רצון כל חפציו ישלים ... ויש צדיק מתעקש כבן יחיד ורך לטני אבותיו, הוא ישנה את טעמו לפגי אלהיו׳ יזעק וישוע בקול פרוע ונורא טאד ואף אם כבר נחר גרונו בקראו ובבר ק*חם נאקתו לא יחדל הוא רעש והשולה. גנוחי גנח ו־ביבי סיבב. יהמה וישקשק, יהגה ויצפצף, יגעה אף יצריח׳ נם יכה ראשו אל הקיר. רגע יגהר מלא קומתו ארצה ויסרפר ברגליו ויסרכס ויזעזע כל בדי עורו ויצורי גוו. ומשנהו יקום והתיצב הכן וכמתיאש יישיר עפעפיו ננדו בלי נוע ובלי ניד שפה ופתוח פה. הוא יצום כל היום וכל מאכל או משקה לא יבאו אל פיו׳ •וממעט חלבו ודמו״ עד אם נכמרו רחמי אביו שבששים ויתרצה אליו . . . ויש צדיק בוטח בצדקו ובשופר. ובשערה דרכו. הוא עונה עזות: הקביה נוזר והוא מבטל, הקביר, ישוב ויגזור והוא קורע נחמתו את נזר דנו. הוא יגער בשטן אף יצו במפגיע על כל מלאכי עליון ושרפי מעלה ויעשים למשרתיו עושי רצונו׳ נם הוא יברא לו רגע רגע מלאכים ברוח שפתיו והמה עומדים לפקודתו וטיחלים לדברו ואל כל אשר ישלחם יעו* בברקים . . . אולם לא זו אף לא זו דרך רבינו יורם. הוא לא ידבר תחנונים ולא. ■יעשה חנף ולא יתעקש נם לא יענה עזות. אבל ב ע ר מ ה ו מ ז מ ה יעשה מעשחו.