Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 56

ממזרח וממערב 56 — הנה נם לי דבר אל הדודה הכשרה והצנועה. — נאנחה אשד. אחרת נשברון פתנים - עד היום לא דרכה נפשי עז לנשת אליה ולבקש מלפניה על נפשי ונמש עוללי האסללים אבל עתה אשא כפי לשמים ואודה להשם יתכרך כי נתכנדתי לשבת בחברתה. ועצור במלין לא אוכל ז הל$ הדודה יודעת את מצוקת לבבי ומרי שיחי כי אשה קשת רוח אנכי וכי בעלי עזבני לאנחות זה חמש שנים ולא ידעתי אנה סנה ואים1ז הוא מתטרר. רק הצדיק הקדוש יוכל לחלצני מעניי כי הוא יודע נסתרות ואין כל נעלם מנגד עיניו. אולם ככל פעם באי אל הצדיק הקדוש עומד זה אריה הגבאי לשטן לי. כמעט אפתח שפתי לשפוך לפני הצדיק הקדוש את שיחי והנבאי לא יתנני לכלות דברי. הוא יהדפני הלאה הלאה ולאשר. אחרת יתן לבוא תחתי... הה 1 נפשי יודעת׳ מאד כי לו שסע הצדיק הקדוש את כל אשר עם לבכי כי עתה כבר נושעתי תשועת עולמים . . . •חוסי נא• עלי אשח כשרה וצנועה, הוסיפה האשה העזובה בקול בוכים "חוסי נא על נפשי ועל נפשות חמשת ילדי •היתומים החיים" תניני נא לבא לפני הצדיק הקדוש ולדנר עמו ככל אשר עם לנכי. היי נא את המלאך הטוב הגואל אותי ואת ילדי מהרעה אשר מצאה את נפשנו. .. אנא 1 ...״ וקול טליה נחבא כזרם הדמעות אשר התפרץ ממעמקי לבכר. שטוף ועלה אל ארובות עירה. — מי אנכי כי אתפאר עליכן וכי אתכרך בלבבי למלא כל משאלותיכן. — הצניעה הדודה אודלה קולה — המשנית על ארץ רבד. שוכן את דכא ושפל רוח והצדיק הקדוש הוא רק שליחו של המקום כרוך הוא. אם יחי אלהים עמד* ויתנני נם הפעם לחן ולחסד בעיני הצדיק הקדה* אז כל חפציכן אשלים . . . — וגם אותנו תזכירי לטובה לפני הצדיק הקדוש — התחננו יתר הנשים כמעט סר, אחד — ומשכרתך תהי שלטה מאת אל הגמולות. — שתי בנותי. לאה ורחל — השפילה היולדת קולה וכמו יתפרצו הדברים ברב עמל מפיה — כבר גבהו בקומה בטרם מועד וכושר, היא מלפנינו כי נערות גדולות תשבנה בביתנו בבתוליהן. אולי כבר באה עתן עת דודים... העתירי נא אשר, כשרה וצנועה כעדן מלפני הצדיק הקדוש כי ימציא לחן עד מהרה את •רפ^ונים* אשר המלאך הכריז לסו ארבעים יום קודם יצירתן . . . אסתר השכילה לדבר ונם שלומיאל בעלה הניע במו ראשו כמו יופיע אף היא על עצתה ואמרי פיה. •אם יהיה אלהים עמדי!״ השיבה הדודה אודלה ברצון רב, ולא יספה לדבר כי - עיניה דלו למרום. כעבור רנע היציאה מאמתחת בגדה תבה קטנה מלאה אבק עלי מרורים ותרח בשובה ונחת. ותכבד בו את כל הפושט יד. נם את שלומיאל זכרה לטובה ותעמד את התכה הפתוחה לפניו על השלחן• ויתחוב המלמד מבר^די את שני ראשי אצבעות ידו הימנית. את הלה,ן ואת אצבע הצרדה. אל תוך התבה נכונה יתרה. עמוק עמוק עד היסוד בה ויוצא אבק מעט מזעיר. ויגביה את ראשי האצבעות אל טול נחירי אפו׳ אכל לא ימהר להריח כי תפוש היא ברב שדעפיו.