Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 55

פרץ בן שלומיאל 55 נהפך לירקון כי ששתה כה הלאה והנה היא כהה ירוקה כמראה... הראיתם מימיבש פני עלמה מתיסד. ר,מטבת דרכה לבקש יוסי ולובן בבית השרקחת; הרא־תש את פ:־־, אחרי אשר הערימה עליה רעותה המתקנאה בה ותשת בחלקות לה ותעתיר עליה נשיקות שפתיה ותכח מעל פניה את• הפיך והלובן והנה — קיא תחת יופי י! וככל זאת נדמדה היא אודלה ורצויה לכל יודעיה ונש חבה יתירה נודעת לה מבני עירה כי כלש, מנער ועד זקן, יקראוה בשש "דודה* ויכבדוה על כל כבור, הלא רני יורם "הצדיק הקדוש־ אשר יבא מדי שנה נשנה עירה חדרוב׳ היא נתן סה־די עליה, הוא הניד תהלתה בקהל רב, אותה יקרב בימין צדקו וכל דלתות ביתו שתיהית לפניה׳ ומי לא יתן נודל לה? גש אמנש נודעת היא בעיר לאשת חכמה וצנועה ולטובת לבב׳ ולא על חנם קראוה בשש -דורה". השש הזה נאה לה והיא נאה לשכה בי דודה הייתה לכל איש כצוק ומר נפש, לכל אשלל וקשה יוש, לקל נכאה לבב ועצוב רוח. אין מחלה ואין פנע רע אש1י היא לא תדע להחיש למו •סגולה', אין ת$ןלה ואין קמטה בין אשה לרעותה ובין איש לאשתו אשר משפטש לא יבא ער הדודה אודלה וממנה שאתם תצא. היא תצו במפגיע אף תקנה תחבולות לבצע מעשיה ואל כל מקום אשר דברה מניע תמצא לה אזנים קשובות ותעשה גדולות. נש הון לא מעט בביתה וכביר תמצא ירה להמציא עזרה בצמת כן בתנחימית שפתיה וכן בנדבות כפיה. על כן גדול ונכבד שמה בכל מקוש בואה וגש — הכשל ופחד עמה. — סימן טוב ומזל טוב יהיה לנו ולכל בני ישראל! — קראה הדודה אודלר, בהוד קולה כמעט דרכה על מפתן בית שלומיאל — עין כעין נראה כי יש ל: ש מלאך טוב נשפים ומעתה יבקע כשחר אורכם וילך ואור עד נכון היום. הנה נט־ש רגע בא פתאום רבינו יורם לשבות בעירנו את יום השבת. . . — רבינו יורם בא העירה ואיש מאתנו לא ידע דבר בטרם בואו, הלא ד:' הוא1 — קרא שלומיאל במבוכה ובתמהון — ברוך נ&ך אשה כבודה. אשה טיבה מבשרת טוב• גם הנשים נבוכו לשמועה וכלן קדמו את פני •האשד, הטובה המבשרת טוב* במאור פנים ובכל אותות הכבוד. *והוא יהי הסנדק להתאמים!״ כלתה עתה הדודה אודלה את דבריה הקודמים במשוש־גאון. הסנדק להתאמים!" נשמע מכל פה בקולות שונים. — ישמחך אלהים אשה טובה כאשר שמחתיני בבאך ובבשורתך — אמיר, אסתר בתום שפתים ולבה פחד ורחב — הן אנכי הסכן הסכנתי מדי שנה כשנה לראית את פני הצדיק הקדוש בבאו לשכון כבוד בתוכנו ועתה תצרך חלקתי כי הצדיק הקדוש יהי הסנדק לבני ^מתו. . ׳ — מנלנלין זכות על ידי זכאי — ענה עתה שלומיאל חלקו בששת חלקות — אני תקוה כי הדודה אודלה בחכמתה הרבה תסבב את פני הדבר לזכ1ת אותנו ב* בנח־ קדשו יבא בצל קורתנו. הלא בן אמרו חכמינו ז״ל: קריינא דאגרתא ליה־• סרונקא ...! , — לא יבושו כל הבוטחים בהתרה אודלה — החליקה אחת הנשים אמריה לה - היא עשה תעשה וגם יכול תוכל, היא אשה טובת לבב וכל משאלותינו תמלא.