Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 54

ממזרח וממעיב -ו 5 לשיחה כתפארת הבגדים החדשים וטדולות המחנים בהיכלי משוש ובהולדת אדר האצילים בפי יושבי הערים הנדולות. מהסוחר הנמל אשר שיח ושיג לו עם ■האדונים' ועד האיש התם היושב באהלה של תורה ואין לו בעולמו אלא ד׳ אמות של הלכה בלבה מהעשירה אשר בחדרי משכית ועד העניה אשת שואב המים■ כלם ישיחו ביום ההוא וישוחחו דשובר לשוחח בדחזון הנפרץ בבית שלומיאל. גם רבים יחמדו לצין למו ויכבירו התולי- תפל ולעני שוא להראות את •חכמתם*. אולם אם בלצון או בתום לבב תהי ראשית דבריהם ביום ההוא. בהפנשם. כקול היוצא מן המכונה : מזל טוב ז השמעת י אסתר אשת שלומיאל ילדה תאומים! •כבר שמעתי■ יענה כל איש, — "הנה מפי הוצאת מלים*. ואיפוא הוא הראשון המניד בעיר את החדשות? — חלילה לכם משאיל על זה. הן כרגע אחד ידעו כלם למקטנם ועד גמלם את החדשה ולפעמים נם — בטרם נהיתה. בימים ההם קרא שלומיאל לתלמידיו דרור. אבל יום יום נקבצו באו נשים רבות לראות את שלום היולדת ולהכביר •מלים ולהרבות המולה־חרישית אשה ככל העולה על רוחה — בהזהירן ככל פעם אשד. את אחותה פן תרים קולה ותפריע את היולדת ממנוחתה. ויהי הפעם בהתאסף המון הנשים ויסב שלומיאל את פניו אל החלון וישקף• בעד שברי זכוכית אשר באחד הלוחות, החוצה, ויהי כאיש נדהם. עפעפיו יישייו נגדו טבלי שום לבו אל המון העוברים והשבים ומבלי מצוא חפץ בכל אשי לפניו. חזות פניו כמראה הדונג וכמו היו גם עיניו זכוכיות. טתאום הופיעה• מעט נהרה על פניו ונם לעיניו שב ברק כמעט. — •הנה הדודה אודלה ממהרת לבוא*. קרא שלומיאל כמו לנפשו טבלי שנות את עמדתו ■ולפי ראות עיני בשורה טובה מוצאת בפיה׳. — הדודה אודלה, הדודה אודלה! — השמיע כל פה בשמחה גלויה, ותכן אשר. אשה את מושבה על כסאה כמו תבין ביראת הכבוד לקראת בואה. נם היולדת הטיבה את המטפחת אשר על ראשה והטילדת אשר ישבה בעת ההיא פרגלותי הפטה החלה לעשות בחפץ כפיה ותקח את התאמים על זרועותיי. זתניעם ותצפצף לקראתם בחנה יתרה. ואףשלומיאל הפך אתפגיואל מול הדלת, ואותות תנועה נראו בשפתיו כמו יכין לשונו לכלכל דבריו. האשד. הבאה בזה היא אשר. כבת חמשים שנה. גבהת קומה ולבושה מחלצות• אבל גם תואר סניה ונם תאר נגדיה אינם נחמדים למראה. עיניה קטנות ומתחבאות בחוריהן וגבותן מרוטות שער, חוטמה ארוך ואבעבועות אדומות זרקו בו, גם יבלת אדומה פרחה במורד לחיה הימנית. ולחייה לבנות כשיד אבל לא כהו ולא ^קמטר מזוקן. את שער ראשה לא גואה כי מכוסה הוא ככמפחת לכל תשורהו עין נכר בחק לבנות ישראל הצנועות והכשרות. אולם את השער אשר עלה על היבלת תחזינה עינעו ומראהו כפשתה כרד.. נם יחד שרשיו יסבכו ותוארו כתאר סבך הנוצות אשר מסביב למסרק התרנגול. — מלבד מטפחת המשי המכסה את ראשה ובר. פטורי ציצים מעשי רקמה בשלל צבעים הנה עוד מטפחת אחת ,.לבנה* כפולה ומכופלת עטויה מסביב ללחייה ושני קצותיה קשורים על קדקדה. ולובן זאת המטפחת ככר