Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 53

53 פרץ בן שלומיאל ■לראשו. והנה — מסביב לעריסת־יצועו נקבצו באו אגרת בת. מחלת וכל שטעה •עשר רבוא של מלאכי חבלה היוצאים עסה ואורבים באלף אלפי עינים ורבוא רבבות ■עפעפים לכל נפשות ילדי בני האדם כי ינורום בחרמם ויאססום בסכמרתם להביא;ציד למלך הבלהות באשר אהב. והמה לא יגעו בו לרעה בי לא באה אליהם הפקודה סאת גבירתם. מה מום מצאה בו מלכת השדים כי מאנה הקריבהו לפחתה פן לא ״ירצה אותו מידה ולא ישא פניה?! . . . או אולי בטחה בו ותדע כי נם בהנדלו לא •יפלט מידה, אולי מצאה חפץ בבן אובד ונדח בדעתה כי כאשר ינדל ויהי לאיש ■יתמכר בחפץ לבב לאנשי חברתה בבני אדם אשר מספרם עולה לאלפים ולרבבות זאין כל בדיה יכולה לעמוד בפניהם בי המה קימי עלן בי כפלא לאוניא. אלה הכרכים הכושלות והרגלים המועדות — מתגרת ידיהם. גם בנדי עדים ובלויי מחבות׳ •חוסר לחם ונקיון שנים. טחון פני העניים וביטול הטוחנות — מקנאתם ותחרותם גאו לנו ... אכן בשחוק יכאב לב. כי את פני נבר אשר דרכו נסתרה לא ישא איש ממום.. ■וגם אתה ילד אובד ונדה זה כל פשעך בי אמלל באמללים אתה. כי אביך — חזר ׳ואכל שום בדי שיהא ריחו נודף. א1ת.קח• ואל תתמה שתר• אדם ישן כאן ורואת חלום נאסםסיא. (גרוז). אסתר אשת שלומיאל המלמד מנר>ןדי ילדה תאומים. וברגע אחד ידעו בל גני חדרוב העיר׳ מקטן ועד גדול, נער וזקן טף ונשים, את החדשה אשר נהיתה ■זישיחו בה. יש מבקשים חזון לבם, הלך נפשם ומעלות רוחם בכל מראה עיניהם ומשמע ' אזניהם והמה לבדיהם יקראו משפט וישתכחו בעיר אשר כן חכמו השכילו. אלה יתחכמו לקנאות באשר יושבי הערים הקטנות כי חיים המה חיי משפחה ואיש לא יתן לטוט רגלי רעהו ואם י&לו האחד יקים את חברו. בי ישישו את רעיהם משוש ביום סשתיהם וביום שמחת לבם ויתאבלו עמהם ביום עברות; ולעמתם רכים המוצאים -עליהם תנואות כי חלקתם תקלל בארץ. כי במצור ובמצוק ישבו ואיש בשר זרוע רעהו יאכל. כי כל מעשי אחיהם נגלו לפניהם והמה ישחיתו יתעיבו עלילה, כי כל אח עקב יעקב וכל רע רכיל יהלוך ולבם מלא רע והוללות וקנאת איש מרעהו. אבל גאסנה לא טובים ולא נופלים המה מבני עיר גדולה כן באהבתם איש את רעהו וכן בשנאתם וקנאתם. לא בי ששו בני העיר חדרוב על אושר שלומיאל המלמד ישנולדו לו כנים זכרים• נם לא כי נגעה השמועה אל לבם בראותם ענות דאבות האסללים. אכל באין כל חדש נעיר קטנה בישראל ישישו יושביה בי ימצאו ענין לענות בו ימים אחדים או גם רגעים אחדים. וגם הולדת התאטים לשלוטיאל המלמד תה* בפיים