Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 52

ממזרח וממערב 52 כ מקיץ בשנתו והוא עיף ויגע וכל תנועותיו והליכותיו בנכר אין איל בו ועוד מעם יכרע ירבץ תחת סבל משאו. ובכל זאת טרם נדעך בקרבו המאור שבגאותו על כבוד תורתו וכבוד משסחתי וכמעט :שב בו רוח קל תלהט נסשו גחלים והוא יתעורר כאיי ססבכו להגן עליהם. דנה אם בעלי נסש אתם השמרו לנסשותיכם סן תבערו ותכסלו להשמיע לו עצתכם כי יקל מעליו כובד משאו בתתו אחד או אחת מכניו ובנותיו ללמוד מלאכה. כזאת יעשה אחד מבני דלת העם , בוז משפחות או בז1דנםש אשר כבודו וכבוד אבותיר מאפס ותהו נחשבו לו אבל לא מלמד לנערי בני ישראל לשון וספר. שלומיאל לא יוכל לראות באבדן כבוד משפחתו. הוא לא יתן את כבודו לכלמה ושמעו לחרפה ולשנינה בסי המלמדים בני גילו אשר כל חיט וכל סנדלר לא ימצא חלילה במשפחתם.■ המלמד מבראדי! הנקלה זאת בעיניכם כי הוא ילמד את בניו מלאכה, היעלה על רוחכם כי היד אשר בראש אצבעה הראתה טעמי תורה ותקוב ותרד עד תהום ים התלמוד לדלות פנינים ממעמקיו. כי היד המעיילת סילא בקופא דמחטא תחלל אוד הקודש בתתה את ירי הבנים לעשות נקבים נקבים במחטם או במרצעם? ז — ובשלמה כל הרעש הזה ז ב ש ל ד ב ר ק ט ן ו נ ק ל ה. בשל הדאגה להבנים כי ימצאו בתכונות בפיהם את לחמם ולא ילאו להשיב אוכל אל פיהם. העל הלחם לבדו יחיה האדם או היד ה׳ תקצר לכלכלם בכבוד כאשר יכלכל אותו מעודו ועד היום הזה ד חלילה לו לשלומיאל המלמד מכרזןדי מעשות כדבר הזה. ־ ובכן מצא פרץ את אחיו ואחיותיו יושבים בבית אבותיהם, ערומים ויחפים* רעבים גם צמאים ויחרפו ויגדפו ויקללו קללות נמרצות איש את אחיו ואשד. את אחותה כל הימים לרבות הלילות. נם לא לעתים רחוקות חדלו טחבוק ידיהם בעצלתים ויקראו למהלומות. ויהי הוא — הוייו של •ואלה* הבאה להוסיף על הראשונים. והוייו של ■ואלה הבנים האמללים* לא היתה רק ו**ו נוספת אבל גם יתירה. ביתו של שלומיאל נלקה ביתיר כי בא אליו אורח לא קרוא, ילד אחוז בעקב אחיו* ותהי המבוכה חזקה. מטת־הקלע קצרה מהשתרע בה תאומים יחדיו וישכיבו את הבן הצעיר אל אחת מעריסות הבצק. גם כרים וכסתות לא הוכנו למענו ויכסוהו בשמיכה. בלה ותחתיו תנע תבן. את הבכור אשר חוטחשני על י ד י מ י ג ו. את הבכור אשר ערשו רבודה כרים וכסתות; אותו רחצה המילדת ראשונה ותרחצהו למשעי במים חמים ותחתלהו כחתולות אשר כפי כתנתו יאזרוהו ותחליץ את עצמותיו ותחליק את לחייו ותשרוק ותצפצף לו ותרק שלש פעמים בפניו לבל תשלוט בו ■עין הרע*.-' ואחרי כן פקדה נם את הצעיר ותטבול את בשרו כמים ותעש את מעשיה לא בחפץ ולא כרצון רק לצאת ידי חובתה׳ כמי שכפאו שד. ומי הרחצה כבר היו קרים בעת ההיא גם שלחו אל אף הצעיר את זמורת אחיו הבכור. והצעיר עודנו תינוק בן יומ# והוא טרם ידע את ערך הזמורה דבאה לו מידי אחיהו הגדול והנכבד כי — חוט השני;ל יד ימינו. ויזעק זה הבן השובב באולתו ויעיר עליו את חמת כל אנשי הכית יהי כקוץ מנד ובסלון ממאיר בעיני כל יודעיו כי זה דרכו כסל לו לזעוק מרה על זחמס הנעשה לו מידי — גדולים ותקיפים מטנו. ואם לא השחוק הוא כי גם לילית וכל כת דילה לא חשבו את הבז השובב וימאסוהו מצוד נפשו לפורחות. הנה נאחד הלילות קרהו מקרה לא טהור כי כתב- דסנולה־לשדים אשר י מראשותיו אבד ולא פני ולא סנסני ולא סטננלוף שומרים