Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 49

49 פרץ בן שלומיאל אולם רגליו כמו לנחשתים ינשו ובעודנו מתנועע אנה ואנה ולא יכול המלאך קלוע אל טנור ששתו העליונה ותנחת ידו במורד שניו ויזדעזעו אברי האמלל ער כי חשבו להתשרק ויששל רגע לארץ ראשו ותשול?כת המלאך השניה על עצם חוטמו. על כן חוטם רחב וגומץ כמקום הזקן לשרץ בן שלומיאל עד היום הזה. רק בשעם השלישית קלע המלאך אל השערה ולא החטיא המטרה. ובו כרגע היתד, מבוכת האמלל שלמה. נו ברנע אבדו עשתנותיו ולא ידע עור חשבון דרכי. אכן זה גורל לבן אדם. תשעה ירחי עמל מנו לו בדרך מסעו משמי השמים אל התבל הנשמה וכמעט שנא אל מחוז חשצו שגע נו ערוד; כיון שכא לאויר העולם וזצאתהו תלאה נוראה. יתרו נו נסע ונגלה ממנו. בינתו הסתתרה והרי הוא - כילד שנולד דמי. ב. ארח 6*־קרוא. . . . סי שאני1 שום וריחו נודף יחזור ויאג^ שום כדי _ שיהא ריחו נודף (כרכות נא> ובכן מי זה ישלא אישוא כי שרץ תעה לבלי רעת ׳ בי כמעט קדמוהו ברכים ב^ר נמוטו שעטיו וכבר נעו מעגלותיו אל בית עני ונוע מצער — אל בית שלומיאל המלמד. אל יהי הדבר הזה קל בעינינו. כל יודעי דרכי ארצנו, ארץ גליציה המביכה, ידעו את גורל מלמדינו כי כרבם כן ילמדו לנערי בני ישראל תורה אשר זו כחה למלמדיה לעשות נמלאות לא שערון כל חרטומי מצרים וכל חכמי חידות מני קדם : עד יום מותם תלין תורתם בתוך מעיהם, תלמידיהם לא יקחו ממנה לקח רב או מעט. ובכל זאת תחסר בטנם מיום ליום. — אש לא מחסר לחם ונקיון שנים! ויהי בשקוח הילד את עיניו לראות באור החיים חשך העולם בערו. הימים ימי חרף, יום חמשי לירח שכט ה׳ תקציב ליצירה, והוא שוכב בשנת מטה טתמו^טה, וחדר משכנו ימלא עשן. הקור חזק בחוץ, ובנית אין גחלת לחמם, וימהר שלומיאל ויוצא את התבן ואת הקש מםצעי־הנןט1ת, והמצעים כבר בלו מלב ימים. ויקח מהם דחם אף דטיק את התנור העשויה כתבנית הכירים אשר בבתי האכרים; האח לשנינו מבערת ועשנה איננו מתמר ועולה מבעד להאיונה המתוחה אל ד,עליה אבל ימלא את כל החדר טיח. כותלי־ החדר קדרו, המקרה המך והתעותו נסרי הגג ונטלו לוחות רסשון כי רבו הבקיעים. על כן ידלוף הבית ויזעו כתליו אף שתותי קרח זרקו כם ולהלוחיתם הצבתה בטנם, ושניהם קבצושארור. גש החלונות הקטנים אסשו• אורם ונטו היו שקושים אטומים. התלמידים המתשרצים משני ר3ם והתרנגולים השורעים שרעות בבתי אדוניהם הזידו על לוחות הזכוכית ויגשצים ׳ וימלא שלומיאל את השרצים ויסתדם בגליונות כתובים שנים ואחור גם שת!עליהם גוססות את הכרים והכסתות אשר לילדי הבית. במזרח זמסערב 4