Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 48

פרץ בן שלומיאל 48 תשליכהו עצתו אף כחו יעזבהו. לאטד: בבוא המועד להוציא חפצו לפעולת אדס יראה דוכח כי טרם מצא לו כן. כי טרם הציב לו יד. כי משינת סירים סבוכים הסיר פן הדרך והנה בגזית גידה ■ כי אבני נגף הגה מן הטסלר. והנד. צורי מכשול קמו תחתיהן לסיך בעדו טענור ארחות דרכו. ני על נחש הגדיל עקב והנה - שפיפון עלי אורח. האמנם כי נם על עוללים לא ראו אור יזידו התלאות והטבאובים ויעוו נתינותם ר או האמנם כי לפתח חטאת לבץ? לא הוא לבדו היה בבטן אטו, נם אח נלורי עמו. ויהי אחיו כביר מטנו לרגע קטן בי על כן התנשא עליו וירא ראשית לו לעבור לפניו ולהראות לו את הדרך אשר ילך בו. כשר עשרה ההולך לפני מספר צבאו בצעדי און ובעינים רמות — בטרם יריח מלחמה׳ כן הלך אחיו לפניו אט ומעדנות וכן הכין מצעדיו בבטחה ושלות השקט — כל עוד שלום היה להם מסביבי אולם כמעט בא אחיו עד הגבול. כמעט אסף רוחו אליו ויחגור שארית כחו להתפרץ ולבא אל התבל החדשה. והנה — הה* פיק ברכים וחלחלה בכל מתנים! — מלאך םז;ן. מלאך הגבוה מחבריו מהלך חמש כאות שנה, מלאך נורא מלא עינים ממלטות כידודי אש. הוא עוטר על דלתי הבטן י.. עתה התגנב נם פרץ חכם הלבב מסתר מחבואו ויבם אל פני השוער ותאחזהו פלצות ותחזיקהו שטה. — הלא בכל רחבי השמים לא ראה מלאך כמהו לגנה ולמראה וליראה.? •אולי אלה הטה בני האדם אשר שמעם שמעתי בשמים ותרגז בטניי — השתומם פרץ בלבו — •אולי אלה המה היצורים אשר היו לשנינה בפי בני עליון על התכרכם כלבבם כי רק להם לבדם נתנה התורה ואין למלאכי השרת הלק ונחלה בה וכי כל צבא המרום בטרום לא נבראו אלא בשבילם. להאיר למו, לשמשם או לצוות להם; אולי אלה המה בעלי הלשון המתפארים על מלאכי השרת בדעתם לערוך תפלה בלשון שהם אינם נזקקין לה. הן אם אמנם אלה הטה, אם לכלם מראה פני השוער הזר, הלא באמנה להם היתרון. להם הכה והגבורה. עמהם המשל ופחד* להם עצה להם תושיה ואיך יעיזו המלאכים הקטנים והשפלים מהם לשפוך עליהם לעג ממרום שבתם?!' זאת השיב פרץ אל לבו ואותות שממון ותטהון נראו בפניו האדומים כדם. ויתחכם וישמור מחסום לסו פיהו ויתנחם לאפר 5 אשקטה ואביטה במביני במה יקדם את פני אחי הבכור אשר כבר בא לפניו. ואמנם כמעט רגע סר פחדו מטנו בראותו את השוער והנה הוא יושיט את ידו הגדולה בשובה ובנחת לקראת אחיו; כמעט רנע חשב פרץ למשפט בי שוא פחד פחד לא היה פחד, כי השוער איש טוב לבב הוא כי את אחיו ימשוך אחור" כי הוא ציר שלוח מאת שיכני ארץ לתת לד,אורחים החדשים המתעתדים לבוא כחברת בגי האדם את בריתו שלום. אבל מנוחתו זאת היתד, ער ארגיעה. המלאך אסף את אצבעו התיכינה אל בהן יח הימנית ויכוננה לקראת אחיו — ויפטרהו על פיהו. פרץ התפלץ: הנה עוד אחת מעט וגם עליו תנחת זאת היד הגדולה והחזקה לדכאהו. הנה זרוע השוער נקויה אל מול פניו, הנה עור אחת מעט ונם עליו תעבר אצבע־זעמו. וירתע פרץ לאחוריו. ויבקש מפלט ומניס לו׳ ויבקש דרך לב־־וח בהחבא.