Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 40

ממזרח וממערב 40 לשון וספר! בה למדו טיבית משבילי ישראל להפשיט עור בשר האדם בנפש שאננה ושקטה ויקש־חו לבם מכל רנש טוב ונעלה ויהיו רק מתקלפים ומלעיבים בעמש הדל והאומלל. מצב הדברים האלה. כנדבן, עורר וחולל בקיב העם רגש משטמה נצהת לא רק לו־,משבילים לבד. כי אם גם לה־־ישבלה בכלל. בני ישראל הם עם הספד, עם השפיות ז׳**. בעוד שבקיב עטים אחרים רק משביליהם. בני ד,עליה שבהם. יודעים יריע־־, ממיקת אח סש־ותש הלאוט־ת ויחש יריע ומוחלט נמצא בינה לבינם, הנה בקרב בני ישראל, יחם כזר, משותף וכללי לבלל העם. ובמעט אין לך אדם מישראל שאין לו ידיעה, מעט או הרבה. בתעודות הספרותיות הכי נכבדות הנוגעות להתפתחות רוח עמו ודתו. לשיכך כל הרוצה להשיץ אור על תולדות אחת התקופות בספרות ישראל׳ עליו לאחוז בדרך ההלכה החישה. שנתהדשה בכית מדרשם של חוקר* תולדות הספרות. להעביר לעין הקוראים, למצער ביאשי פרקים, את דמות הקהל הספרותי למחלקותיו ולטפלנותיו, (ימי מבני יש־אל לא ימנה בקהל הספרותי במובן ידוע! ערך טעלת השכלתם והתיהשתש להספיית. שלוש מפלגות — וסופרי הדור קראו להן כתית *) — נראו אז בקרב העם ג מתנגדים — .תלמודיים' בפי סופרי אשכנז, — השירים ומשכילים. המתנגדים. לפי הסמנים המובהקים שמנו בהם סיס*, הדור. היו מצוינים לקטני־ דמוח, נוהים להאמין בבל דבר. נבע־ים מדעת ד,•עילם בחיצוניותו ובפכימיותו. הסךי־סבלנות, ואחדים טהם גם קנאים. מתנאים בשלשלת ודחוס מישישים דינים וח־מ־־ות המרים חסרים, בדי לעשות בד,מ גדר וסיג לתירה, אש גם הנדר הזה נעשה יותר על העיקר וכמליצת ד ח־יא ובבראשית רבה ם׳ י*ט> יפול ויקצץ הנטיעות — אלד, הם הצללים, והאורות: נשיא וסבול בדומיה כל עמל ותלאה. בטחון נמרץ באל־ עליין ואמונה הזקה ב• האנושית הולכת ושואפת להשתלמיתה ותמלא הא־ץ דעה ... מבינית לד,מפלגות הראשיות האלה נשקפו עור זעיר שם זעיר שש: טחזיק־ם בנושנות אדוקים, אשר בל צעד לפנים כקיץ טבא־ב בעיניהם; מקובלים; אחרים שקרא־ במיה ידועה דרור למחשבותיהם וימצא• חפץ בספרי רנה׳ו, וירעניש■ אשר לא על דנל החסידים ולא על דגל המתנגדים התחשבו ויהיו טרם־פיש בתוך. — חזו; ר,השירים בקרב ישראל בפולין הוא חיש מקרוב בא. כתת א־,ת בשם הזה נגלתה בפילין לראשונה סמיך לשנת 1700 נכנסת יש־אל תרמיז "חברת יהודה הסיד ) וסמני שטת ש־ץ היו נכרים בה. בע־ך שנת 1758 קש בראש החסידים האלה. מתנגדי־ו־,תלמודי, המופקר הנודע יעקב ם:נק׳ ובעקבות מורו ש״צ, שהמיר דתו בדת מהבד. וברוחו, נהל את החסידים האלה ויביאם עד שערי דת־נצית. המרת הדת שהתפיצה למאוד בקרב •בעלי־הזוהר" או סיעתי של ם:נק - כפי שנקראו החש־דים בפי פקיד* הממשלה, — עוררה פעולה חוזרת ומתנגדת׳ ותיצאותיה היו כי קשה ונוסדה אגודת־חסיד־ם חדשה׳ אשר אמנם בנינה ככללו על היהדות־,המשירה נשען אבל בעקרה ובתחלת יצירתה ננד התלמוד ומחזיקיו הרבנים כוננה; אש כי החסידים עמלו בכל עת לסמן ולצ:ן את שטתם ולהראית ולהוכיח כי מוחלפת היא בצל משטת ש׳ץ, אך העין הבוחנת ומעמקת להסתכל תמצא. כי שתי השטות האלה, משיתפית ביצירתן ובבריתץ. כי הבע׳שט בסתר לבו היה ניטה בצד מה אחרי ש״צ — .) .) 283 .8 1838 .*ז(11ו6 .11 1111108)10660> 8)1) *00)1)2 .*11^ .1*ז*ז' (*