Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 39

לתולדות הספרות להסן*. עוד ישתמש בהן להגדיל ולהאדיר את הון קנינו העצב, בחשבין ובדעת. אמנם ני כן, רק בהשבון ובדעת ׳ כי בכל מקום׳ שמקומם יפקד, בבל סקזס שפאש- העם חפצים להעמיס עליו עיל תרבות זרה על חשבון תרבות עצמו בע*כ ושלא ברצוני. שם;קרע העם להלכים רבים, כתות שונות תולדנה בקרבי, כחותיו •תפז־* ויתפוצצו לרסיסים והתפתחותו הטבעית תעצר בדרכה לזמן בביר. בדברנו אלה, כינתנו לאמור; לו השכילו מאשרי היתרים בגליציה לבלבל את הדבר הנבבד הזה בזהירות הנחוצה ושיטת לב הדרושה, כי אז היו צמחי ההשכלה הספיחיים יבולים׳ על ידי אותה ההשכלה הברלינית עצמה ובעזרתה, להתבבר ולהתבשל כל צ־בם ולעשות פרי הלולים. הנה כי כן. התפשטותה של ההשכלה הברלינית בנליציה לא יצאה לפעולות מבלי סנוש במעצור ומכשולים על דרכה. מלבד הנסבות, שרמזנו עליהן לפעלה׳ נוספו עוד עליהן מעבר מזה תנאי מצב הכלכלה המדינית של יהודי גליציה בעת ההיא, ומעבר מזה — מצב השכלתם המיוחד. אם אמנם, בבמה דברים, היה מצבם האזרחי יתר טוב ממצב אחיהם ביתר מדינית אוסטריא׳ כמו׳ לכשל, בארץ מורביה, ששם נגזרה עליהם .גזרת־פרעה' לעצור בע־ פרותם ורבותם, אבל לרגלי מצב־הבלכלה הכללית בארץ, לרגלי רדת המסחר וחרושת־ המעשה פלאים, לא היה לפו כל חפץ בזכיותיהם שנתנו להם׳ ולעומת זאת רבצו תחת עול חובות שונות, שהכבידו עליהם מאוד עד כי לארץ הבריעום. המסים והארגוניות היו שינים. כבדים ונמלים כנשא. ״היהודים שלמו — כאשר השכיל סופר עברי אחד לתאר ברוח סטירה יהקול שנה הטשית נליון 32—30> — ימס פריה ורביד,1, ימס לגלגולת: למשל מי שהיתר, הכנסתו מאה בסף לשנה, עליו היה לשלם בעד בנו הבכור שלש־, אדומים׳ בעד בנו השני ששה, בעד השליש• שנים עשר וכן הלאה ע״ם ערךזה>; .בעי* נשימת האויר' <מס הסבלנות). "כעד איר עינים" <טכס הנרות) .יבעד כל פסיעה ופסיעה״ (011*061814) ולאחרונה עוד מכם הבשר. אם הטסים האלח עזרו אז הרבה לרעה, להביא את בני ישראל בגליציה לידי עניות נוראה, זאת העניות, אשד לרגלה האדם הולך ומתנונה, נוסו מתניל וצורתו נפגמת. הנה בה במרה נוראית ואיומות ר¬¬ גם תיצאיתיהם ביחס המוסרי. "החרם* אשר בכובד ראש ובאופן מרגיז לב ונפש הוטל על ראש כל מלשין ובוגד כעמו, בימי החושך והאסלה, עת בני ישראל מכל עב־ ופנה על צואר נרדפו ויהי בידם כלי־הנשק היחידי להגין בו על נפשם כול כל הקסים מקרבם עליהם לרעה; החרם. כלי ־ השרת הכי נכבד ליסוי כח כנסיה הנוצ-ית וכל־בית־דין שבישראל. — החרם הזה נהפך לסו לרועץ, כ• עד שנת 1848 נאלצי רבני־גליציה, על פ* פקודת הממשלה להפכהו בידם לכלי משחית לכוננהו פול כל מי שגרם נזק כל שמא למוכס הנרות או טיכס הבשר.*) זאת לא זאת! המסים האלה עוד הוסיפו הרע והשחית. מכס הנרות נטל מאור עיניהם של ישראל ומכס דבשד את נפש ז^עס — טשכיליו. "המה. המשכילים. אך המה היו מוכס* הנרות וחוכרי מכם הבשי בישראל*. המוכסים היו עוד בימי דלונים והרומים שנוא* נפש העם; ע־4 ם• התלמוד ומפרשיו פסולים רם לעדות ולשבועה ואם כן מי זר. איסיא מן "הצנועים ור,תמימים* יאבה לבחיר במשלח־יר כזה? וזאת שנית, הלא נחוץ לחוכר המכס לדעת .88 8 ס)11ס!1וס8סן)ז11411ו0 .)•10. *)