Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 31

שאלת היהודים ופתרונה 31 יכלה שנאה בזויה׳ תאיה נתענה אשר תשחק לכל תרבות ואהבת־ר,בריות. התאית השפלה לרדוף נקיים, להכות חרמה לאום שלם, לשידול ממנו הזכות לחיות וליהנות טן האור והאויר שבעולם. — איך יכלה תאור. מנינה כזו להתפשט בין בני האדם בכל הארצות והדורות׳ מבלי אשר יבינו לכל שפלותה, נבלותה ושערוריותה. אולם התחלוף השנאה הזאת, האם רק פרי ההתחרות היא בעולם הדתי׳ החברותי או המדיני, האם השנאה הזאת היא רק פרי "אחרית המאה" אשר בעלי הזרוע ינדלוה ויטסחוה לטובתם והנאתם׳ או אינה רק את אשר היתד. לפנים — שנאת עולם לעם עולם, הנטועה בלב האמות" אשר לבשה עתה צורה חדשה, אחרי אשד תלמידי דרוין ואדם שפיט השפיעו עליה מלקחם ויערכו לה דמות חברותית. לירוא בוליע ולמברוזו שניהם רואים כהאנטיסטטיזם סיל בירושה מדורות ■שעברו. או כאשר יאסרו חכמי הטבע בסגנונם המיוחד: עון אבות על בנים. הירושה הזאת היא יסוד השנאה לישראל והיא, •הירושה*׳ סבת המחלה ומקורה. למברוזו 7י מצא שני מקורים להירושה הזאת: "הראשון הנהו רגש האמין של הגמר על החלש ממנו, שבו אנו מוצאים זכרון לממלכת האריים על עמי הארץ הנכבשים תחת ידיהם, רגש כזה יגבר פי שנים מדי חדלו להיות מבטא ריק. אתא קלילא של יחידים ובהחילו להיות נחלת רבים, עד היותו לחלק נמל טהרנש הלאימי. . , והסבה השנית מקורה במורשת הזכרון והרגש מדורות קדומים, אשר התנחלו יחד עם שנאת הרומאים לעם בני ישראל׳ על אשר נתן כתף סוררת למשמעתם, וינקטו ממנו בדברי אמונה ויסוד הדת הנוצרית אולם איך נוכל להבין שנאת שני עטים, אשר מעודם לא היה ביניהם יחם עבדים אל אדוניהם, איך נוכל להכין, את השנאה הנטועה בלב העמים אשר משבט כללי ארד יצאו ואת התנשאותם איש על רעהו ביתרון משפט הבכורה׳ כמו התחרות הציםת׳.£ עם האיטלקים, שנאת הקסטילנים להאיאגונים. הבוסנים להסרבים והסרבים להאל1נךזים 1 אנל באמת מלחמת הגזע, היא היא רוח החיה באופני התולדה וחיי העטים. במלחמת חהתחרות בחיי הפרטים. וכשם שאי אפשר היה לעולם׳ במנהגו שנהג להתקיים בלי התחרות חפשית בין איש לרעהו. כן לא יכלה התולדה להתקיים זללכת דרכה קדימה באין מלחמה בין נזע אחד ומשנהו, והמלחמה הזאת היתד, חימר התסיסה להתהוות המקרים והמעשים בכל יום. לא די לנו לנדר את מושג הגזע עפ״י חקירת תורת־האים, אם הנלנלת ארוכה או קצרה, השחור השער אם צהוב, השחורות העינים כעורב אסמראיהן כמראה התכלת, ואם החוטם עקום וכפוף או ישר, אי־וך או קצר. על פי מאירעות תולדיים יתפרדו וישתנו הלאימים זה מזה, אף כי מגזע אחד מוצאם, השנויים האלה ■נקבעים ועומדים לדורות ברגש כל אחד מהלאוטים ההם, ומהשנויים האלה תיצאות לשנאה וקנאה הבאות מתוך חהתיחקות שהיתר. בראשונה בין העמים הקרובים על סי מכורתם, כאשר יעמול למברוזו להעכיר לנגד עינינו מחזה זה בדביים של טעם. ובנוגע ליהודים, עלינו לשום לב עוד לדבר אחד. המון־העם העני בדעת׳ אםפסוף בעלי רוח נמוכה ושפלה. המלהטים עצמות תחת שלהן בעלי דעה ורוח, העומדים ז) ס*רו הנ״ל צר 3 ובסקיסווו רכים #־וריס.