Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 23

לעא טאלסטאי 23 דתסתחותנו דיהוית, אומר טאלסטאי׳ נבנו/ה על השכל הקר נלנר ח־כר אין לה עם רגשות הלב החמות ולכן תחסר לה היכלת למלא את פחסורי האדם שיש לו סח בקדקדו וגם לב בחזהו. החכמה היא בת השכל וכל מה שיתרחב ויתפשט השכל תלך ותתרחב בם החכמה וממילא מובן כי השכלתנו שלקחה את השכל ליסודה הראשי עלולה להרבות חכמה ודעת בעולם. אולם המוסריות יסודה ברגש הטמון בחבו של האדם וכפו שלהשבלתנו זרות נם יתר הרגשית כך זר לה נם רגש המוסריות וממילא לא חדשה בו דבר ועברה כשתיקה על חלק אחד גדול טנסש האדם. מתננרי טאלסטאי מרעימים אותו תמיד. באמרם כי איזה '160*0 4011״?"#■!ט. זהשאים־ למזרח) ממלא את כל לבו והוא חפץ להוליך את כל האנושית אחריו מזרחה, מקים מולדת הדמיון העז וההזיה, ולהשכיחה את התורה שלמדה פה באירופה, והוא אומר: אטגם אמת הדבר כי פה באירופה המהללה הוביש השכל הקר את השכלתנו יותי מדאי; פה באירופה כבר למדנו דייגו ועתה נלכה נא מזרחה, מקום הרגש וחום הלב. כדי להביא איזו לחלוחית אל תוך עצמותינו היבשות, כי לא על השכל לבד יחיה האדם׳ והסינים יעירו על זה כי הם, לפי ערות סופרי דברי הימים• העמידו את חייהם על יסוד השכל בלבד עוד לפני אלפי שנים ולכן היו כרבות הימים לנציב קרח אשר אין כל חיים בו. את תורת החיים למדני פה במערב אבל את תורת האדם עלינו ללמוד שם בארצות המזרח, מקום מולדת האדם. וטאלסטאי מעמיק חקר בספרי חכמה ומוסר שונים בכלל ובספר התורה והאבן־גליון בפרט אשר מארץ המזרח באו, הוא מעמיק בהם חקר ומוצא בהם את תורת האדם ערוכה וסדורה בכל. דבר אחר גדול מאד מצא טאלסטאי בהספרים המזרחיים האלה אשר חסרונו נכר מאד בכל ספרי המערב והיא — הדת, אחד מיסודות החיים אשר ההשכלה האירופית עפיי הרוב מכחשת את נחיצותו ומלנלנת לעתים קרובות מאד על כל המורים בו. ההשכלה האירופאית אינה מודה בנחיצות הדת׳ אומר טאלסטאי, וממילא מיבן כי אי אפשר בשום אופן שהשכלה כזאת לא תהפיך את הוד האדם למשחית. כל הנוהים אחרי השכלת אירופה חשים בנפשם כי יחסר להם איזה דבר גדול, כי השכלתם גזלה מהם איזה דבר חביב ויקר הערך ולא ידעו ולא יכינו כי הדבר החביב הזה היא הדת. רינן אומר: "האמונה נצחית היא. ביום שלא תהא עוד אמונה בעולם בו ביום יבול נם לב האנושית כלה,. וטאלסטא• מוסיף עור ואומר כי כשם שא• אפשר שיבול לבה של האנושית כלה, כך אי אפשר בשום אופן שתסוף נם האמונה מן העולם. נפלא הדבר כי לבו הרגש שלטאלסטאי הרגיש את נחיצות הרת ותועלתה המרוב־. נם בימי עלומיו בשעה שכתב את ספורו ■הילדות, השחרות והבחרות* עוד בטרם שהיה לאחד ממתנגדי ההשכלה האירופית בצביונה ההוה ׳ כתארו בשדר נאמן כציד נפלא את הגות לב אירטעניעוו. — גבור הספור׳ — שנפקחו עיניו לראות באה־ הלילות את האלהים בשמים ממעל ובארץ מתחת, ומן העת ההיא ועד עתה לא עזבו וגש הדתי כמעט רגע אחד• זכמדוטח לי כי עיז העיר ככר מר זלמן עפשטי־ן במאמרו היקר •הגרף לעוו טאלסטאי• בהירחון "כן־עטי*.) אמגם ההשכלה האירופאית' משתדלת לעקור את הדת מקרב לב האדם, כלומר היא עושה מעשה כזה אשי על ידו יכול לב כל האנושית כלח׳ והשכלה כזאת אי אפשר שיהיה האדם כרוך אחריה כל ימיו, אי אפשר שלבסוף לא תפקחנה עיני האדם לראות שהשכלה כזו מביאי׳ לו רעה רבה וטיבה מועטה. רדת יסודה ברגש והמיסריות תחיה ותזין איתר, וממילא