Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 22

ממזרח וממערב 22 מדת האושר בעולם. — זוהי תמצית רעיונו של טאלסטאי, וכיון שכך הוא מר. לנר ולצרה הזאת? הן כבר הכאנו למעלה את דעתו של טאלסטאי כי התשוקה לאושר היא התשוקה היותר טבעית בכל תשוקות האדם וכיון שההשכלה. מלבר שלא תתן לנו את היכולת למלא את תשוקתנו זאת אלא שעוד תחסר כטובה נפשנו. בפה זכתה כי נשמור את משמרתה ונוסיף ללכת בדרך אשר התותה לפנינו? ובשאלנו את טאלסטאי מה היא הסבה אשר הטתה את ההשכלה מני ארח,. מדוע לא תוכל ההשכלה לעשות מאומה להתמלאות תשוקתנו ־ לאושר אז יענה הוא ויאמר: •יען כי יחסר להשכלתנו היסוד המוסרי. תנאי האושר היותר גדול 1־ ... הנה באה ההשכלה האירופית בדמות סופר אננלי ותורה לנו תורה חדשה שסוף סוף עתידים בני האדם לאכול איש את בשר רעהו יען כי יקצר חלל העולס מהכיל את כלם. יען כי תקצר סוף סוף יד האדמה מלהוציא לחם ומזון בעד כל באי עולם. וממילא מובן כי כל מאן דאלים נבר. כל מי שזרועו מושלת לו ינבר על רעהו ויתקיים בעולם בדין ובמשפט. כי הכח הוא המושל היחידי שבעולם. ומי שאין כהר במתניו להתחזק ולבצר קיומו בחיים דין הוא שירד מטר. ויפול שדוד כי אין רחמים בדין. זהו התורה שתלמדנו׳ לפי דעת טאלסטאי, ההשכלה האירופית ועל יסוד תורה מזויפת כזו אי אפשר לאושר הארס להבנות׳ יען כי תכף בגיחו מרחם אפו תלוה המוסריות את האדם על דרכו בחיים ובעשותו דבר המתנגד למוסריותו כבר אי אפשר לו להיות מאושר. בודה, נביא ההודים, ראה לביאה רעבה והשליך את עצמו. לסי דבדי האגדה, לנגדה כדי שתאכלהו ותשקיט בבשרו ודמו את רעבונה. - האיש הזה היה יכול להיות מאושר באותה שעה. אבל ראובן הנוזל את שמעון ולוקח את נפשו ממנו יען כי עולה הוא עליו בכחו אינו יכול בשום אופן להיות מאושר מצד אחד יען שרגש המוסר הטמון עמוק עמוק בלבו יתבעהו תמיד לדין ולא יתן לו מניח כל ימי חייו. ומצד השני הלא גם עליו לירא תמיד ולפחוד כל הימים פן יגבר לוי נם עליו ועשה לו כאשר עשה הוא לשמעון אחיו. רגילים הם הסופרים החולקים על טאלסטאי לאמר כי הוא מתנגד בכלל לכל דבר אשר בשם התפתחות האדם יכונה. בלי כל ספק הטעו אותם איזה בטוים קשים שנזרקו מפי טאלסטאי בהחם לבו בקרבו. אבל באמת אין הדבר כך, ונהפוך הוא כי טאלסטאי דורש תמיד מאת האדם כי יתפתח, כי יפתח את מדותיו הטיבית והנכוחות 1יבער מקרבו את ממתיו הנשחתות הממעטות את דמותו, דמות אדם שהטבע העלהו מעלה אחת על יתר החי אשר על פני האדמה בזה ששתל בקרב לבו את רגש הטוב והיושר. המה, מתנגדי טאלסטאי, מחבבים את ההתפתחות ונם הוא מחבב אותה ׳ אלא שיש נסקותא גדולה בינו לבינם: המה אומרים כי ההתפתחות הכלליות יש לה מסלה ידועה אשר עליה היא הולכת מששת ימי בראשית ודוחפת את האדם בכחה הרב הלאה, הלאה. האדם, לפי דעתם׳ אינו אלא גרגיר חול׳ מוץ מגורן שהרוח רוחפתו למרות רצונו והגרגיר הזר, אין לו שום כח ויכולת להתננד להרוח הדוחפר ולאמר לו כי ידחפהו מזרחה ולא מערבה, והוא אומר שכח האדם גדול מאד. שהוא דוחף את הרוח וממילא יש לו רשות להתות להרוח דרך בה ילך׳ הוא אומר כי האדם יש לו יכולת לתת להתפתחותו צורה ידועה המתאמת לצרכיו וחפצי לבנו. והצרכים היותר נכבדים של האדם המה צרכי מוסריותו שעליה הוא חי וכד, אשרו תלוי # ♦