Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 20

^ייוי^יי־יי־^■1׳%י!ייומ ■!.־■׳■ ׳י ל * י ■ - י 20 ממזרח וכמערב ־/ ־-־7----- ויחוש בעשותו אותה לכה״ם את העונג ההוא שחש בנפשו השוער. בשעה שהוי* סנואטא את השלג לפני הבית.) ובכן כל •המאושרים" הללו או שאין להם שוס עמדה כלל. או שעובדים עבודה שנואה ובזויה להם. כלומר גורלם כגורל האום ל ליס דדם הנשלחים ביד םשעם לארץ גזרה כדי להתם עונם על ידי עבודה שנואה׳ בזויה ׳דטפרכת את הנוף. תנאי האושר השלישי הודאי — הוא המשפחה. ונם בזה כל מה שינדל האושר המדומה ירחק האדם מן האושר האמתי. רוב בני האדם — רודפי זמר" ובחפץ לבב הם משליכים אחרי נום את הטוב שבחיי המשפחה ומרכינים את ראשם רק תחת. הרע שבהם. ואם לא רודפי זמה הם לא יביטו על יוצאי חלציהם כעל מקור השטחת והעונג כ״א כעל אבן מעמסה הנתנה על שכמם לעיפה. ואם יש להם בנים יחסרו מנפשם את העונג הנפלא להיות אתם יחד. לפי חוקיהם שחקקו לעצמם מחויבים הס למסור את בניהם בידי זרים, בידי אנשים מן החוץ. מחנכים ומדריכים׳ מורים ומנהלים, ותוצאות הדברים האלה המה איד ונכר — בנים. שככר בימי ילדותם, בעודם באכם. נעשים לאומללים כאבותיהם. בנים סוררים ומורים שביחס אל אבותיהם אין להס שום חפץ ורצון אחר אלא שימותו האבות והם יירשו את נחלתם *). הם. האבות. אינם כלואים בכלא, אבל תוצאות חייהם בנוגע למשפחתם מביאים אותם ליסוריס ומכאובים גדולים הרבה יותר מטכאוביו של הכלוא שמשפחתו לוקחה טמנו כחזקוג היד שלא מדעתו ורצונו. תנאי האושר הרביעי — הטה החיים בחוברת עם כל בגי האדם השונים אשר בעולם. ונם הפעם רואים אנחנו תמיד כי כל מה שתגבה מעלת האדם בחיים׳ כן תקטן יכלתו להשתמש בחייו כתנאי האושר הזה. במדד, שתגבה המעלה. בה במדה יקצר חוג בני האדם שאפשר להתרועע ולהתחבר אתם. ובה בטדה יקטן ויקצר ערכס המוסרי של האנשים המועטים ההם המתרוצצים בהחוג הצר הזה, שאי אפשר לצאת מטנו. להאכר הפשוט והנס ולאשתו אפשר להתרועע בפומבי עם כל בני האדס שבעולם, ואם יש איזה מיליון נפש אשר בחברתן לא יבוא. הלא נשארו בשבילו עוד $0 מיליונים נפש, בני אדם עובדים ועמלים כמותו׳ מארחנגלסק עד אסטרחן, שיכול לבוא אל ביתם, להתודע אליהם ולהתרועע אתם מבלי אשר יצטרך להקדמות יתירות ולבקשת רשות והרמנא להושיט להם את ידו לאות ברית אהבה, אחור, וקשור נפש אמנם פקיד המלוכה ואשתו יש להם רק איזה מאות אנשים השוים אליהם במצבם ומעמדם אשר בחברתם יבואו: הגבוה ממנו לא יושיט את ידו להם ולהנמוך מהם לא יושיטו את ידם הם׳ כטו נגזר ננזרו איש טעל רעהו. לאדם "המעלה־׳ כן העולם העליון, לאיל הכסף ואשתו יש רק איזה עשרות בני אדם השייכים לבני חברתם, *)הערת הגרף ט אלסטאי — נפלאה היא ההצטדקות שבח מזריקים האבות תכיר את אובן חייהם הרעוע, באפרם : .כשאני לעצם׳ אין אני צריך לשום דבר, עלי יכבדו מאד חיים כאלה, אבל בשביל בני, שאנכי אוהבם סאר, הוני מחויב לחיות כךי. כלומר, אנכי בלי כל פסק יודע היטב עם•' הנסיון שחיינו אינם חיים, כי אופללים הננו בחיים ובשביל כך ... חרני מחנך את בני כך כרי שנם הם יהיו אומללים כמוני. ובשביל זה, באהבתי את בני, חרני מביא אותם העירה, המלאה השחתות גופניות ומוסריות, מוסר אותם לידי מחנכים שאין להם בעולמם אלא ארבע אמות של תועלת עצמם, ובכן הרני משתדל בכל כחי לםנום את בריאותם .חנוונית והמוסרית של■ כחכרי עיני. וההצמדקות הנפלאה הזאת צריכה להצדיק את אום! הייהם •הםרועים של האבות. — 1