Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 18

ממזרח וממערב 18 הנתון עתה לסיוון רצונם■ על שנם האנשים האלה, — אנשים ונשיש במשמע, — ואז תוגחו לראות כי כלם אינם אלא סעונים ונהרגים לשסה של תורת החיים הנהוגה". •כל האנשים האלה השליכו אחרי נים את כתיהם, שדותיהם. הוריהם, אחיהם ולשעסיםנם את נשיהם, בניהם ובניתי־,ם. את כל האוצרות האלה השליכו ויבאו העירה אך כיי להשתכר ולהשיג את הדברים ההם, שלשי חוקי התורה השוררת עתה בעולם נחשבים לנחוצים ודרושים לחסין כל אתי יאחד מהם. ובלם, מבלי חשוב עוד בכללם את אלם־ האומללים ההם שככר א:דו הכל יהם חיים על זזשנון אח־ים בתתם בכים עינם ובפצאם מנוחה ככת-המלין לעניי עם, — כלם. מן העובד את עבידתו בכית מלאכה, העגלון, התוסרת, אשת הזמה, עד הסיחריהעשיר וסקידי־המלוכה ונשותיהם. כלם נושאים על שכמם עול חיים אי־טבעים ולא השיני את הדברים שחוקי תורת ההיים המקובלים עשו אותם לנחוצים להם". "תנו את לבכם לבדוק ולמצוא בקרב כל האנשים האלה, מ; העני שכעניים ועד העשיר שבעשירים, איש אשר ידו משנת די רכוש לו את הדברים ההם שתורת החיים בחביתני מצרבת אותו להם, או אז תראו שלא תמצאו אחד מני אלף. כל אחד ואחד מהם לוחם מלהמה עזה וכבדה כרי להשיג לא את הדברים הדרושים לו באשת, אלא את הדברים שתורת החיים המקובלה מצרכת אותו להם ושחםרונם עישה אותו לאיטלל בחיים. ותיכף בהשיגו את הדבר האחד הדרוש, תדוש דבר שני. שלישי׳ רביעי. וכן הולכת ועוברת כל גבול העבודה הסיזיפית הזאת המאבדת בידיה את חיי האדם. צא־ ובדקו את כל המעלות השונות אשר בשלם החיים, מ ן האיש המוציא בכל שנה למחיתו שלש מאות רוכל ועד האיש המוציא חמשים אלף בכל שנה ושנה, וכמעט שיא תמצאו אף איש אחד אשר לא יאבד את שארית כחותיו כדי להשיג ארבע מאות בשנה נשעה שהוא משתכר רקשלש, וחמש מאית בשנה בשעה שהכנסותיו עולות לארבע מאות, וכן להלאה ער אין סיף. ואין איש אשר רכנסיתע עולות לחמש מאית והוא מסתפק בזה כאשר היה מסתפק האיש שיש לו רק ארבע מאות בשנד. ואם נם תמצאו דוגמאות כאלה בחיים הלא תודו גם אתם כי הקמוץ הזה אינו בא כדי להקל את מלחשת החיים אלא כדי לצבור הון וכסף למכביר ולטשנם בחדרי חדרים. כל אחד מאתנו יעמ-יס משא על כתסו המרוטד, יתר מאשר יוכל נשוא . ולכלנו אי אסשר לכלי למכור את כל נשמתנו לתיית החיים המקובלים. היום השנתי בנד יסר, ונעלים מגודצים, למחר — שעון ושרשרת, למחרתים - מרבדים יקרים כחדר האורחים וכלי מילת ללבישה, אח־כ — בית, סוסים דוהרים, תמונית יקרות כמסגרות של זהב ואח״ב — אפיסת הבחות מרוב עבידה. כחלה אנושה ומיתה . . וגם השני ונם השלישי עישים כמעשי, גם הם מעבירים את חייהם למלך, גם הם מתים בדמי ימיהם ונם הם אינם יורעיס מדוע ולמה עשו את מעשיהם אלה״. — או אולי המעשים השונים הנעשים כוי להשינ את הדרוש. טובים ויפים כשהם לעצמם והאדם מוצא את אשרו בהם? נראה נא׳ מה המה תנאי האושר שאין שום אדם חולק עליהם ואז נדע להוציא משפט צדק. אחד מראשי תנא• האושר שאין עליו שום חולק אף במקצת, המה חיים כאלה שאינם'מכריחים את האדם להפסיק את הקשר שקישרו להטבע, כלומר. חיים תחת שמים מגולים . זריחת פד׳• השמש הניתנת חיים כאף כל היקום, אויר זך ונקי כדי למלא בו את הריאה; התחברות אל האדמה, הצמחים ובעלי החיים. נבל זמן ועדן