Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 17

17 לעא מאלסטאי היטב מה היה לו. כי הסך הקערה על פיר, ויכפור ברד,שכלה האירופאית הנגלית. בטובה ותועלתה ויעמוד בסו שבי כצר וכאויב לה. אם גסצה את עומק דעתו של מאלסטאי אז נראה כי הטענה העקרית שהוא טוען על ההשכלה הכללית היא — שאין ההשכלה טורעת לנו את החוב ש־ש לנו רשות לתכוע ממנה, ושהיא עצמה התחייבה לפרוע אותו׳ כלומר, שאין ההשכלה מרבה את מדת האושר בעולם ולא עוד אלא שעוד תמעיטהו ותחסרהו ממנו׳ וכיון שכן הוא פה לנו ולצרה הזאת, במה זכתה ההשכלה כי נתן לה כבוד אלהים ונששור את משמרתה?!. . . ׳ נשמעה נא מה כפי טאלסטאי, איך ובאיזה אופן עלה בידו לגלות את קלון ההשכלה הכללית ברבים נ כ. .... "כדי שנוכל להשיב תשובה ברורה על השאלה אם טובים ומאושרים הם החיים הנהונים אצלנו עתה או לא. — אופר טאלסטאי במאסרו •במה האושר תלוי?• בחלק הי*ב מספריו, — עלינו להנזר מאחרי כל דעה קדומה כדי שיהיה משפטנו משפט צדק". ■צאו אל קובץ גדול של תושבי הערים והביטו אל פניהם הרזים, הכחושים והדלים, המביעים שממין ואפיסת הכחות; הזכירו נא לעצמכם את פרטי חייכם אתם ואת פרטי החיים של כל האנשים ההם שהביא המקרה לידכם לדעת ולהכיר אותם; הזכירו נא לעצמכם את כל מיני המיתות באונס, את כל מיני האבודים לדעת הגלויים וידועים לכם ושאלו נא את נפשכם בשלמי כל היעה הגדולה הזאת ׳ לשם מה היו ונבראו כל היסורים. היאוש. המכאובים והנגעים הללו המביאים לידי אבוד החיים לדעת, לידי מיתה ברצון שבאמת היא מיתה באונם ׳ יען כי אי אפשר לחיות בבור מלא צרה כזה? ואז תוכחו לראות, למרות כל הזרות הנראות מראש באמת הברורה הזאת. אשר תשעים אחוזים למאה מכל יסורי האדם ופגעיו נבראו והיו אך ורק באשמת החיים הנהוגים בימינו, שכל היסווים והמכאובים הללו אינם נחוצים כלל ואינם מחויבי המציאות, שרוב בני האדם אינם אלא קרבנות על מזבח תורת החיים הנהוגה*. •בימים האלה , ביום הראשון לשבוע, באחד מימי הסתיו עכרתי דרך אחד הרחובות במסקבה במרככת הברזל הרתומה לסוסים (ן*•*■••!!). במשך חצי פרסה חצתה המרכבה המון גדול של אנשים שהתחברו עוד הפעם איש אל רעהו ויתנגשו איש באחיו מאחורי המרכבה. מבקר ועד הערב מתהלכים פה אלפי האנשים האלה, מרביתם רעבים וערומים, מתהלכים כרפש וטיט, מחרפים ומגדפים, מרמים ושונאים איש את רעהו. וכך הדבר נוהג גם בכל השוקים האחרים שבטסקבה. את הערב יבלו האנשים האלה בבתי המרזח ואת הלילה — בחוריהם ומחכואותיהם המטונפים. יום הראשון לשבוע הוא יומם הנבחר בכל ימות השבוע; מיום השני ואילך. שחוחים וכפופים בחוריהם, יעבדו כל היום את עמדתם שכבר היתר, לזרא באשם־. •התכוננו ד,יטכ לחיי כל האנשים הללו׳ התכוננו להחיים ההם שהם עצמם השליכום אחרי נים ירי לבחור בחייהם הר,וים, באו חשבון ובחנו את כבד המשא ממזרח וממערב 2