Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 16

ממזרח וממערב 16 כדרך הישר. לא ידע בשום אופן איך לצאת סן הטבילה ותחת להיטיב את דרכו ילך הלוך ורדת מטה ממה. טאלסטאי מסלק את ידיו מאירטעניעוו בראשית ימי בחרותו ואיננו פססר לני אחריתו ומיסו, אך לא יכבד עלינו הדבר להניד מראשית אחרית׳ את אשר יקרה את אירטעניעוו בהיותו לאיש,'כי יהיה אחד מן האנשים ההם המצויים מאד בחברתנו, שכל ימי חייהם יחפשו בנרות את האמת והטוב המונחים סגולים לפניהם ורק חניכם הרע הכה אותם כסנורים, לבל יראו גם את הדבר הקרוב אליהם . . . אולינין, גביר הספור "הקזקים", שכתב טאלסטאי בשנית החמשים, הוא בן העולם העליון, בן שנות מ^תנו לכל סרטיו ודקדוקיו. הוא ח־ חיים רחבים המלאים תענינות בשרים, תאוות ומותרות שבני הדור למודים ורגילים בהם. וסוף סוף הוא מוכרח לעזוב את מסקבה מפני שטרי החוב הרבים שחתם עליהם ידו ונם קצה נפשו בחריקות שבחייו, והוא הולך קוקזה לעבוד שם בצבא, לשכוח כליל את העבר המגונה ולהחל לחיות חיים חדשים בקרב יילדי הטבע אשר ההרים הגבוהים יצועם והשמים הבהירים סכסייס־. בצאתו ממסקכה יחוש אולינין בנפשו, כאלו נמסו איזה אסורים כבדים, שהכאיבו את בשרו מאד, מעל •דיו ורגליו׳ וכל טה שיתרחק ממסקבה תלך ותתגבר בקרבו הרגשת החופש והדרור. שם על הרי קוקז התומכים שמים כגברים יוצא אילינין כפעם בפעם השדה לצוד ציד; את אחד הקזקים הזקנים, אדם פשוט וגס מאד. יתרועע תמיד ופתאום יגה עליו אור האמת. כי תשוקת האושר הטפרכסת תמיד בקרב לב האדם ׳ וגם בקרב לבו הוא , תשוקה טבעית היא ובאמת קל מאד הדבר למלא את התשוקה הזאת. וזה האות כי בהתרסקו עתה על הטבע אם כל חי׳ בהטעימו עד הקצה האחרון את מאוייו ותאוות לבו הוא חש בנפשו כי תשוקתו לאושר נתמלאה. •ומדוע לא הייתי מאושר אז בהיותי במסקכה?״ ישאל את נפשו וימצא תשובה נכונה לשאלתו: •יען כי אז היו צרכי מרובים מאד. וממילא הייתי דואג תמיד על הדברים שחסרו לי, ועתה חוג צרכי קטן וצר מאד וכל דבר לא יחסר לי. האושר האמתי הוא לחיות בשביל אחרים, לשכוח את עצמו ולהקריב את עצמו קרבן בשביל אחרים. ואם בשבילי אין אני צריך לשום דבר, טדוע לא אחיה ולא אהיה מאושר בחיותי כשביל אחרים?־ ... במלה אחת. אולינין הבין סוף סוף. כי צריך להעמיד את החיים על יסוד המוסר ומציאתו זאת שמצא נתנה לו את היכולת לפשט את כל העקמומיות י לתרין את כל הסתירות שבחיים, והאם אין הדברים האלה נושאים כד בבד יחדו עם משפטי טאלסטאי ודעותיו ע*ד חובות האדם המוסריות שקראנו אותם במאמרו •ע*ד האהבה?־ הנה בי כן גלמוד מדברינו שדברנו עד עתה שני דברים: האחד׳ שטבל התשוקות המתנוססות בקרב לב האדם חושב טאלסטאי את התשוקה לאושר כתשוקה יותר טבעית ונכבדה מכל האחרות, וכל מעשי האדם שאינם מובילים לספוק התשוקה הזאת אין בלוס שום ממש ונוח להם שלא נעשו משנעשו; והשני, שכהעמידנו את החיים על יסוד המוסר. כלומר, בתתנו מקים להתפשט ולהתפתח לרגש הטוב והצדק המוטבע בקרב לבנו מיום גיחנו מרחם, אז תתמלא תשוקתנו לאושר והחיים יופיעו לנגדנו בכל הדרם ויפעתם, כי כל זמן שאין טוב וצדק בעולם אין אושר ויפעה בחיים• ואהרי אשר יודעים אנחנו את שני הכללים הללו שכלל לנו טאלסשאי, נבין