Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 15

נלעא טאלסטאי 5 ו נאמן בחיים. ילדים המשמחים את הנפש בהשתעשעם לפני על הקרקע — ושה לי עוד? . . .' נם במאמריו שנת: עד הימים האחרונים מרומם טאלסטיזי ומקדיש מאד את חיי המשפחה׳ את האהבה והחבר, שבין האיש לראשה ושבין האבות לצאצאיהם, והוא סונה את חיי המשפחה בין עמודי התוך אשר אושר החיים נשען עליהם נעור אשר ביטים האחרונים בכלל ובספורו האחרון •הסוניטה הקרייצרית* בפרט לא ירים עור על נס את חיי המשפחה ויגזור אומר כי נוחלו לאדם החפץ לשמור את מוסי־יותו בקדושתה וטהרתה, שלא ישא אשר, ולא יוליד כנים כלל משישא אשה ויוליד בנים. ויש אשר נתפלא לראות בי המשפטים והדעות ההם עצמם השגורים עתו, בם־ טאלסטאי הזקן, •איש הזרות". כמו שיקראו לו מנגדיו, והנזיר מהבלי העולם, השמיע עוד לפני שלשים שנה ויותר נם טאלסטאי הצעיר ומלא כח עלומים שהיה חי, לפי עדות כותבי תולדותיו ונם לסי עדות עצמו, חיים רחבים ומלאים כמיכנם היותר פשוט וידוע. ממין הזה האחרון המה משפטיו ע*ד עיכו הרב של היסוד המוסרי שצריך להיות ליסוד מוסד ככחיי האדם הפרטי כן גם בחיי כל החברה האנושית בכללה. על נקודת המבט הזאת עומד כבר טאלסטאי בספורו הראשון במעלה ובזמן •הילדות. השחרות והבחרות* אשר בי יעכיר תחת בקורתו החדה והדוקרת כמחט כבשר החי את דרך החנוך המנונה הנהוג בבת• העשירים אילי הכסף והיחס, שכל עיקרו אינו בא אלא כדי לעשות את הילד לבקי בהויות.העולם העליון* ומנהגיו ותו לא מירי. לד,ילד לא ינתן לא מקום ולא זמן להבין את עניני החיים הסובכים איתו, כאלו אין לו שיגן. חלק בהם. אירטעניעוו, גביר הספיר. רואה את מצב אביו החומרי ההדום מאד; הוא רואה נם את סבת ההריסה: הרדיפה אחרי המותרות והתאוה להתהדר ולהתכבד . אירטעניעוו רואה ויורע היטב את צרות לבב אמו הענוגה אשר אישה ירשה אותה ויחליסנה בנשים אחרות על כל פסיעה ופסיעה ער שלבסוף היא יורדת כינון שאילה . . . אכל את כל הדברים האלה יראה אירטעניעוו רק כמו מן הצי כדרך העברה בעלמא, על כל הדברים האלה יביט כעל דברים שאינם שלו ושהוא אין לו שום עסק בהם. יען כ* עולמו הוא ועולמם של הגדולים שני עולמות שונים דימה אשר האחד לא יגע ולא יסתבך ברעהו אף בכחיט השערה, וממילא מובן שכל הדברים שהוא רואה בעולם הגדולים אולי נשארים בטחו אבל לא בלבו. אירטעניעוו הנדל בבית אם אמו, אחת "הנשים הכבודות־ בטסקבה. יש לו עסק רק במנהליו ומדריכיו הטלוים אותו תמיר על דרכו ומלמדים אותו את כל החכמות והידיעות הדרושות לחפץ בן העולם העליון, איך לדבר ואיך לשתוק, איך לפרוט על פי הנבל ואיך לצאת במחול עם הנערות הקטנות בנות גילו. ובצועה שאירטעניעוו לומד בעל ברחו את כל הדברים האלה ששכל הילד והרגשתו החרה לא ימצאו בהם שים מזין רוחני. אין איש שם על לב לד,־גיל את הילד בעבודה פשוטה וגסה שיש בכחד, להחזיק את הגוף ולרומם את הנפש; אין איש שם על לב ללמד להילד ם־־ק בהלכות הטוב והרע, היסה והמגונה המוחלטים. כדי שיסור המוסרי יארג ויטוה יחד עם דמי הילד ועורקיו ויעמוד בו לנצח; אין איש אשר ילמד לד,ילד לא את חקי החיים שחקק האדם לצרכו והנאתו. כי אם את תורת החיים הבנויה על יסוד המיס,־ ואשר כל אדם מחויב לשמור את משמרתה כרי שלא למעט את דמותו. אי ־הדעת את התורה הזאת ולמוד תורות'ולסורים אחרים מביאים,׳ את אירטעניעוו לידי תקלה גדולה. כי בהתעורר בקרבו התשוקה לפלא את החלל הפנוי שכלנו• בהתעורר בקרבו ההכרה, כי לא ילך