Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 12

מכזרח וכמערב ־־12 •היסוד הזה בונה מאלסטאי את שטתו של אי * ההתנגדות להרע. כלוסר לכל תהי -ידנו לרעה בהחוסא הסחויב עונש בשביל מעשיו הרעים, כ* בהרענו להרע הלא נרע?נם אנחנו וננדיל את רדת ררע נעילם׳ ולו נם יהי כי עושה הרעה ראוי כי ירע לו פצד עצמו אבל אנחנו אין לנו שום רשות להרע לזולתנו בשום אופן. ואם תקשה לאמר: .דחיטאים ולפושעים מה ההא עליהם? על זה יענה טאלסטאי כי אנחני רהויבים רק לשלול מאת החוטא את היכולת לחטוא עוד ולהרע לאחרים בחטאיו׳ -לבער מקרב הארץ את הסבות המביאות את האדם לידי חטא ופשע׳ ותו לא מידי. •־בעדן הזה רואים אנחנו את טאלסטאי מחזיק ־בדעתה של אותה האשד, רבת הדעת שאמרה כי .יתמו חטאים לא כתיב אלא •תמו חטאים וממילא ורשעים עוד אינם'. .נם ענוש לצדיק לא טוב', כלומר: האדם אשר הצדק המוסרי מונח ליכוד בחייו אין לו -שים רשות ויסוי כח להעניש ולהרע לאחרים ונם להרעים במשמע, — את התורה הגדולה -דזאת שטענו זה הרבה מאות שנה מפי חכמינו. נביאי המוסר והטוב, וזאת התורה בא מאלסטאי ללמד לבני האדם נם בימינו אלה, בשעה שכל אחד מאתנו מוכן ומזומן לגלות מומים בחברו וליסרו באמרי פיו ובשבטו אשר בידו ולחפות במשאון על מומיו הוא לבל ינלו לעין רואה. אמנם השטה של אי־ ההתנגדות להרע לא מאלשטאי מחוללה ומולידה. ולכן נחדול מזה ונשובה אל הדברים שאמרנו למעלה בי טאלסטאי מעמיד את החיים על יסוד המוסי־י ובדי לפשט את העקמומיות שבחיים, :בדי לעשות את האדם מאושר בחיים ׳ הוא מחייב את האדם בעשית הטוב לרעהו בי זה כל האדם; וזאת היא תורת רחיים המביאה את האושר האמתי לעולם. בהפרידי למעלה בין הענעל האשכנזי וטאלסטאי הרוסי, אמרתי, כי הראשון היא איש הדעת והאחרון — איש הלבב, ודבר• אלה נאמרו בבונה תחלה. הרעת ־דבריאה, כלומר השכל הקר. אשר דרכו לנתח כל דבי הבא תחת סכינו החדה ולפרקו אברים אברים, כחו נתל מאד והוא עושה נתלות ונצורות בכל מקום שהוא פונה בסקירתו החדה והחודרת. אמנם יש מקומות מסותרים ואפלים כאלה שהשכל לא *דרור אל תוכם וגם בחדרו אל תוכם יתעה בלכתו. יגשש כעור קיר ובצאתו לא ירצא את הפתח. בנוגע לדמבואות האפלים הללו בעל ברחו יודה השכל, המכריז תמיד בקולי קולות על בחו וגבורתו, כי חלש ורפה כח הנהו ובבושת פנים הוא נסוג -אהיר כדי לתת מקום לאחיו הקטן, הוא הרנש הנפלא ההוא המצוי בקרב האנשים ד,הם אשר הטבע העניקה אותם איזה כח נפלא להתהלך ^במבואות האפלים לארכם זלרחבם ולראות את כל הנעשה שם. מבוא אפל כזה הוא לב האדם ורגשותיו, ■ד,־־,רכבות וההפריות הפסיכולוגיות הנפלאות ההן המתחדשות תמיד בבתי הנפש פנימה -ואשר אנחנו רגילים לקרוא להם "רוח האדם" מבלי דעת ומבלי הבין מה טיבו של ■ד,ריח הזה ואיך ובאיזה אופן יעבוד את עבודתו. פה במבוא האפל הזה לא ימצאו הענעל ודכותיה את ידיהם ורגליהם, כי קצר תקצר יד השכל ילכהים עד עתה, ואנחנו •לא נדע מה שעתיד השכל לגלות מבאן ולהבא) מלעמוד על אופיו של "הרוח". בנינע להנעשה במקצוע הזה. עלינו להרכין את ראשינו ולשמוע את הדבר אשר יגידו -לני אנשים בעלי רגש טבעי חד וחודר כטאלסטאי וחבריו. אנחנו העומדים מרחוק לא נדע מאין בא לידי טאלסמאי, למשל. המפתח הנפלא ההוא אשר יפתח לפניו בל< דלת הסגורה בעד אחרים שלא זכו במפתחו, אבל בשעה שטאלסטאי בא ומרצה יפגינו את המראות ההם אשד ראו עיניו בנפש האדם׳ אז נראה בי אמנם אטתים