Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 11

העלטה$לץ. 11 החושבים מחשבות בכל עם ועם ויטע בלבות תלמידיו. שהיו לאלפים. אהנה נאמנה לחכמת־הטכע. הלמהולץ היה מצטער מאד על קיצר כח המשיג של האדם ועל הקנאה והשנאה הטפריאים בין אחים. "שלש מאות. אמר הלמהלץ פעם אחת׳ וארבעים סילליון שנה עברו מעת אשר החלה ההתפתחות על האדמה ובני האדם הניעו־ בהתפתחותם רק עד המצאת הפונוגרף והשנאה לבני שם. זה הוא פרי עמלנו במשך מאות מילליונים שנה!* עד יום מותו נשאר הלמהולץ כעצם תקף שבלו ונפי זקנתו לא שללה ממנו מקוריותו ועמקותו. י זה נחלת תלמידי חכמים! לעא טאלסטאי ודעותיו. מאמר שני המוסר הוא ׳■כל הלב. (היינייך ה״נע.> א. התהפוכות והסתירות הרבות אשר החיים מלאים אותן בכל פנה שאני פונים. אינן נותנות מנוחה לרוחו הער של הגרף טאלסטאי והוא מבקש להן. כאשר ראינר וכאשר נראה עוד. תשובות׳ לא תשובות של מה בכך המשכנות כמעט רגע את טעניתיהם ותביעותידם של הלב והטה. כי אם תשובות הגונות הראויות באמת לד* ח. ולא רק לסייס• את הדעת ולגיל את האבן הכבדה מעל הלב . . . ככל פנה שהגיף טאלסטאי פינה הוא מוצא סתירות ותהפוכות ואת חסרון היסוד המוסרי בחיינו הוא חושב לסבת כל הסתירות הללו. טאלסטאי דורש מאת האדם החפץ להיות מאושר בחיים. כי ידע למאום ברע ולבחור בטיב המוסרי ורק אי ידיעת הטוב והרע שוללת לפי דעתו את האושר מאתנו. הענעל האשכנזי, זה האיש שהיה רגיל להעמיד כל דבר על יסוד החניון הקר׳ היה אומר כי ההגיון הבריא לא ידע לא את הטוב המוחלט ולא את הרע המוחלט. יען כי כל אחד ,החזיונות' שבחיית יכול להיות נם טוב״וגם רע. הכל לפי תנאי הזמן והמקום. הנשם היורד משמים אוצר, אינו לא טוב בהחלט ולא רע בהחלט, אלא שיש זמן ומקום. שהגשם מביא טובה ויש שהוא מביא רעה לעולם, הרציחה, לפום ריהטא. הלא דבר מנעה היא מאד ואין בה דבר חוץ מן הרע ובכל זאת מוצא הגיונו של העגעל נם כה איזו דררא של טוב במו, למשל. בשעה שאיש המלחמה מביא את צור חרבו אל לב לוחמר היוצא גם הוא לקראתו כחרב ובחנית. זהו הגיונו הקר של העגעל איש הדעת. אבל לא כך דעתו של טאלסטאי איש הלבב. האומר בי היסוד העקרי שבחיים הוא יסוד הסופר, שממנו הושתת כל העולם כלו והוא מוציא משפט כי יש טוב מוחלנ* בעולם והוא ההטבה לאחרים. ויש רע מוחלט בעולם והוא הבאת הרעה לאחרים. עיר