Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 9

9 העלמר^לץ זו במייה־־זטסים זסטערעאםק^ם) ויעשר. בו נסיונות שונים דתעמק נחדיז טעות חוש־הראות והתולדות היוצאות מזה ויעשה ח;ל נם בחלקה זו. התולדות הפילוסופיות היוצאות מחקירותיו אלה שלש הנה. א) הרנשות־האור. הצבעים והחם הן אותות העולם החיצוני. ב> בי הדברים ההנדסיים כמו, העת. י המקום,, הספסר ורעיך אשר בעולם החיצוני ובעולמו הםנימי של האדם מקבילים הם זה לזה ואפשר להשיג שך1ן מלא והתאמה שלטה נין הדביים המוחשים וציורם בדמיונני. הלסהלץ מניח ליסוד. בי המקום והעת הם משיגי •הדבר כשהוא בפני עצמו" בעוד אשי.קנט יניח לכל היותר כי ציורינו וטושנינו על אדות ,העתי וה״מקוש* יכולים להיות רק סמל .הדבר כשהוא בסני עצמו*. ומזה בא הלפהולץ לחקור נס באטתתן של ההנחות והיסודות הגיאומטריות. ו) כי הכח ההופך את הרגשות החושים להיקשים ומחשבות לא יעשה את מעשהו בלי חשבון ודעת. כאש ר יחשב ורבים. כי באמת רק.יךאה לנו כן. מפני כי ההיקשים והמשפטים של הכח הנעלם הזר. בהשנותם והחזרם סעמים לאין מספר יעע5ו ויגמרו במהירות רבה מאד. כמו נעשים מאליהם בלי דעת וחשבון. ובהשקפיודו אלה העיר הלמהלץ מחשבות חדשות בלב חוקרי־־הנפש ובלב הסלוסופים. הלמהלץ הטבעוני איש הרוח ואמיץ הלב הוא נם אחד ממיסדי החכמה הנקראת 4'810ס1ס81־{11?-ס11סץ0?י היא החכמה המקשרת בחריפות עמוקה את החמר ברוח. בענת במקצוע זה התאחדו בו כשרונותיו וידיעותיו אשר רכש לו בחכמת־הטכע והחיות זסגלותיו אשר נחל לו ממוריו: קנט ושריעס (08״?). על ידי הפסיכא־סהיזילוניה שבה הקיבה והאחוה בין חכמת־הטנע וחסילוסוסיר., הקרבה אשר היפרד, על ידי הפילוסופיה הטבעית של שעללינג והענעל בחצי הראשון של שנות באתנו. הלמחלץ לא הדל מעולם בכל נס ונותיו וחקירותיו בחכמת הטבע והחיות, להיות גם פלוסוף חוקר אחרי סבת הכרזנו. עצמותה ומהותה ובכל אשר העשיר והאדיר את אוצרות ידיעותינו היה מפקפק לפעמים בערך ידיעותינו ושיןם נכלל, לכן היה ענו וצנוע בכל מדברותיו. הלמהולץ סלל מסלה חדשה ויגלה תעלומות ונצורות גם בחכמת ־ השמע <^1£1184ג). במקצוע זה אין חוקר אשר יעלה עליו. הלמהולץ היה הראשון אשר הוכיח בעיון וחקירה גם בבחינות ונסיונות את סבת ■צבע־הצלצול■ (^!■81)£ח8וא) כלומר •טעם־הקול, איכותו וצביונו. אם אחד פורט על העוגב והשני מחלל בחליל והקולו ת היוצאים משני כלי־השיר האלה ישוו זה לזה גם ברומם׳ גם בעצמם, בכל זאת בל זזזן תבחן ומבדלת בין טעמי הקולות האלה ואיכותם. את שנוי האיכות הזאת קרא ילמד,ולץ בשם ■צבע־הצלצולי. טעם־הקול, על פי הלמהולץ, תלוי בהקולות השניים זהטפלים המתלוים להקול הראש* והעקרי. ומהם יפנה צמד־קולות (1)ץ000*) אשר בו ינבר ויעלה הקול הראשי. החוקרים עד הלמהולץ האמינו כי יש איזה דבר מיוחד המבדיל בין קול לקול. בידי הלמהולץ עלה להפריד, על ידי מכונה שהכין בעצם וראשונח לדבר זה׳ לחלקיהם קולות כלי שיר שונים. גם קול האדם, קול עלה נדף׳ הר*קת־ר?שור׳ משק הגלים וסערת הרוח; ובזה הראה לדעת ני קולות רבים שחשננום לפשוטים ויסידיים. המה באמת מורכבים ומחוברים. הלמהלץ משיה בחריפות עמוקת את העצבים המוליכים את הקול להטוח אל טיתרי־העונב אשר אם יוציאו מהם קול