Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 8

ממזרח וממערב 8 ראי־העינים עלתה בידי הלמהלץ לסתור שאלה נכבדה מאד במקצוע חכמת־החיות אשר עוד זקסלר וטבעונים רבים הבאים אחריו ככר נתחבטי בה. הלמהולץ חקר ומצא את חקי ההסתגלות של העין, המכטת לדברים רחוקים או קרובים לח ותי)*ית עדשת־ הנביש* <8*ס111***1ז^ שבעין ובל נטיותיה, של העדשה׳ השונות, בעת אשר היא מכונת לעטת דברים רחוקים. אם יסתכל האדם בדברים קרובים לו אז תתעצם גכנונית ה״עדשה" שבעין ועל ידי זה מתקרבת נקודת־השריסה ועמה ציור־המוחש אל ה״עדשה* ומסיל את הציור על עור־הרשת; ובלא ההסתגלות המהירה הזאת היח דציור נושל לאחורי עור־הרשת והאדם לא היה רואה מאומה. אם יתבינן האדם אל דברים רחוקים ממנו אז תתמעט נבנונית •העדשה" למען ים־ל הציור־המוחש על;.ור־הישת ולא מאחוריה. הלמהלץ אומר בדרשה מדעית אחת: "שמתי לבי כחקיריתי ובנסיונותי ביהוד להרגשת־העין, כי כשם שההכם העוסק בהרכנת החמרים והסרדתם ליסודיתיהס הראשים יבחן, טרם יקרב אל עבודתו זאת. את מאזניו לדעת בדיוק ובצפצים את צדקם ואם יש להשען עליהם; והתוכן בוחן ובודק את אססקלריתז. כן הטבעוני צריך לבחון היטב את הכלי. אשר בו ישיג את הבריא־" והכלי הזה הוא רע;ן — מקור ידיעתנו והשגתנו את הטבע. יש אשר החושים מתעים איתנו, לבן צריכים אנו לדעת ברור סבת הטעית, למען נדע איך להנצל ולהשמר ממנה. בתורת הצבעים הלך הלכהולץ בעקבית טהאמאס יונגשען(01160**7000 *110018) אשר באר את ח_קי ראית הצבעים על סי הנחת שלשת־הצבעים היסודיים ותערובתם זה בזה. את ההשערה הזאת חזק הלמהולץ על ידי נסיונות חדשים, על ידי הראותו באצבע חזיונות רבים בטבע שאיש לא עזם אליהם את לבו כלל ועיי באוריו שנתן לסבת •העור1ן לצבעים ידועים' (סארבענבלינדהייט) וכל זה הוכיח בהריסות עזה ורוח כביד ונמרץ. מקודם חשב הלמהולץ, כי ראש* יסודות הצבעים אשר אנו רואים שלשת השה: אדום. צולב (<11•*) ותכלת ויתמך בזה על הנסיון הידוע, כי על ידי תערובת החלקים של שני הצבעים: צהב ותכלת יצא צכע הילה. ומתערובת חלקי חמר צבע האדום וצבע התכלת יצא הצבע של תכלת־ הדודאים *))71018, אחר כן חזר הלמהלץ כדעתו זאת, נהיכחו לדעת כי תערובת אור בעל צבע ידוע עם אור בעל צבע אחר איננה דומה לתערובת המרי הצבעים ולא הרי זה כהרי זה, וכי יכולים אנחנו להאיר איזה שטח־לבן בצבעים שונים בעונה אחת• כן נוכח לרעת כי מתערובת אור ־ תכלת עש אור־צהב;ולד לא אור־ילק כי אם אור־לבנןן (ווייסליף אשר מתוכו נשקף כעין צבע ירקרק חלש. אז הניח הלמהלץ לשלשה ראשי יסודות־ הצבעים לא את האדום, הצלב והתכלת כבתחלה, כי אם אדום, ילק מרין) ישי^לעט ומהרכבתם יולד צבע הצהיב והתכלת. הלמהלץ התעמק מאד בתורת־הצכעים, טניהם והרכבתם׳ אך למרות נסיוטתיו דנאוני1ת וחקירותיו הדק1ת 'לא עלתה נידו לסתור כראוי את חידת הרגשת הצבעים ולבאר מדוע יולד מתערובת הצבעים המעטים הלבן־ הסר הצבעים. אשר עוד נ$טהע התחבט נשאלה זו, ולא עשה חיל במקצוע זה, כי חסרו לו המכונות, הכלים והטכשירים הדרושים להתרת שאלה זו. נש בלמודי ךא:ת־הםרחק ובטקצוע חזיונות־הרוח והנסש הנוסדים על חבטת־ החיות ססיבא־שהיזיאלאניע) הכנים הלטהולץ רעיונות ודעות חדשות. שבלו ההנדשי והסילוסוסי הועילו לו תמיד להרחיב את חוג המדעים, אשר עסק בהם ולגל1ת אוסקים הדש־ש. הלמהלץעסק בחבה יתרה במקצוע ראי״ת־הטסים הרחוקים וישתמש לתכלית