Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 140

"4ו 1 ממזרח וממערב במאזני תבונתו בזהירות יתרה בחנוני צר.עלן או כרוכל באנקת בשמים. ני־ץ מאבק את עלי־ התעודות. מחליקם ומסדרם במערבה. אך לא יבדקם׳ אולי יש בהם אותיות. תוים, ציונים אשר עינו לא ראתם או אולי יש בהם זיוף דק וכדומה. גרץ יבין לתכונתו של האדם על פי מלה אחת או פתנם אחד אשר יתמלט מפתחי סיו. על פי שרטוט אהד יעמוד על אופיה של תקופה שלטה ועל פי קלסתר פניה. מבלי ׳• חדור לרוחה ונפשה, יצדיקה או יחיבה. גרץ הוא אוהב או אויב לגבוריו רבי ־ העלילה אך לא שופט נאמן ודין מוכיח יש חוקרי ־ תולדה החושבים את הדגש והתפעלות לרפיון וחולשת הרוח׳ אך נרץ יחשבם לגבורה ויתאמר בם. אך זאת צריכים אנחנו להודות בי גרץ שומע לקול רפיקת עורק התקופה וחי עמה ׳ הוא רואה את מגמותיו תא1ת*ו ושאיפותיו של דור שלם, כאשר יחזה תשוקת איש אחד בכל תקפה^עזוזה. ציוריו. ספוריו ומשפמץ מושכים את הלב וצודדים את הנפש למרות התנגדותנו להרבה מדבריו למרות הפרכות והספקות אשר יעירו במוחנו. אם׳ לקחנו אחד מחלקי ,דברי ימי ישראל" לגרץ יהי החלק הראשון או האחרון קשה לנו להניחו מידינו. הננו קוראים את דבריו ומתרגשים׳ קוראים ומתפעלים, ואם נחפוץ לשוב אל מנוחת נפשנו, אל דרכי ההגיון הבריא אין בצחגו. זו נחו של גרץ למשוך אותנו אחריו ביד חזקה. ההתפעלות וההתרגשות ההזקה של גרץ וכח דמיונו העז הביאוהו לידי שניאות רב1ת, לידי השערות הפורחות באויר, לגוזמאות. להנחות שאין להן יסוד נכון בתילדה, אך המה הועילו לו נם לתאר תקופות שלמות מדברי ימינו כחיות ולמצוא פתרון ומפתח לחידות תולדיות רנות ולנשור נשרים על תהום הזמנים והעתים. בל דנדולות והנצורות אשר ברא ישראל רק ברגשותיו ונשיא דמיונו ברא׳ ואין כל פלא אם נם הכותב את תולדותיו ומספר קירותיו גם הוא ברא את ספרו הגדול והנעלה׳ אשר אם יתורנם כלו עברית יהיה להיכל תפארה בספרותנו לעד׳ לא בשכלו הקר כי אם יותר בלבו׳ לב עברי׳ ויש לפעמים אשר הלב מגיד לנו את האמת ככל נדלה ותקפה׳ במקום אשר רוח בינתנו תבנף, שותקת ומחדשת. פתחי נא, קוראים יקרים, את ספר "דברי ימי ישראל" וקראו נו נשום לב. בי גדול לכוד התולדה המביא לידי מעשה אשר במחשבה תחלתה. ממקור ישראל תולדות אנשי השם׳ גדולי סיפרי גרמניה וילידי ישראל : היינריך היינע ולודוויג ברנע. מאת אלסזר שולטאן. 1 חלק שני: תולדות לודוויג נרנע, תולדות שיש להן ערך ספרותי ותילרת• מעטית הן גם בספרות האשכנזית" אשר רבו ועצמו בה סופרים מצוינים במקצוע דברי ימי חאימות והלשונות, התקיפות והחרות. יאם נקיא בשמית דסיפרים: ד,ךךר. קליין, ברטהולד, לודען. טיעדגע.