Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 139

39 נ בקית ספרים רהניטע הזה לפרחים חיים נותני ריח?חח. אך אחרי כל העמל והטיח הזה אשר סרח ועמל נרץ בססרו "דנרי ימי ישראל" אשר כתב אשכנזית לא השיג את הטטרה אשר שיכו להם כותבי סםרים כאלה ן להחיות את רוח העם, לחנכו, לאטצו ולקשור את נפש הקוראים בנפש כל האומה. סשרו של גרץ כהיותו כתוב אשכנזית לא התפשט בקרב עם ישראל. אשר דוב כניו לא ירעו ולא יכינו את השפה הזאת. ■ואלה אשר יבינו וידברו אשכנזית עסקנים הטה, סוחרים ומוכרים המה וחביב עליהם סרק אחד בדיני טטונית סכל ספרי גרץ. ספר "דברי ימי ישראלי׳ של גרץ נתן עד כה רק חמר לחוקרי־התולדה להתפלפל אתו. להתנגד לדעותיו והשקפותיו או להשתמש גו בספריהם אשר גם בהם לא יקרא איש, שאץ אומנתו ופרנסתו בכך. אם לא ־ ־יתרנטום עברית. נרץ לא היה פילוסוף וחוקר גדול ועד סופרי התולדה בוקל, ראנקע •זמישעל לא בא. לכן בבוא הספר .,דברי ימי ישראל" לידי יד,מבקרים האטתים טכני •ישראל ומבני אוטות העולם חלצו אבנים שלמות מבנינו של גרץ. ויחתרו חתירה מתחת םסד1 ויניעו טפחותיו. אכל ספרו זה הוא חמדה ננוזה להעם, להצעידם לימים לעורר בלבם את התשוקה לדרוש ולחקור בדברי ימינו ולאסרם בעבותות אהבה אל העבר הנדול שלהם. מתרגמים אחדים נסו את כחם לתרגם ספרו של גרץ עברית. למען יהיה קנין העם, ולא עלתה בידם, עד שבא החכם שם־ר דחל בעבודה זו ויתרגם את כל חלקי הספר הנדול "דברי ימי ישראל■ של גרץ ויוציא לאור מתרגומו עד היום הזה טתחלתו ■של הספר: ,התנחלות ישראל בארץ ירושתו וראשית ימי היותו לעם* עד הפיק יירידת נשיאות הנולד, וצמיחת ספרת ישראל המחקרית־המדעית*. ועד בכלל לא החסיר דבר. מר שפיר הקדיש את עצמו לעבודה זו והוא מוציא לאור את חוברותיו תכופות זו אחר זו ויש תקוה כי כקרב הימים נזכה לראות את ספיו הידול של גרץ ■פתורנם כלו מראשו ועד ס1ם1 עברית. נשמתו הספרותית והתולדית של נרץ לא היתד, יכולה להתגלגל בגוף יותר טהיר וזקוק מתרגומו של ששיר. סר שסיר איננו דק מתרגם דברי נרץ. כי אם גם יתקן פנימותיהם. ימלא את החסר בהם ויטחוק סאתם :במקום שהיא נדושה יתר מדי ויבארם במקום שהם מוקשים. וכל זה יעשר, בהגיון ישו. בתבונה רבה ובבקרת חדה. בקיאותו הרבה והעצומה, של המתרגם. בכל מקצועית ספרות ישראל העתיקה והחדשה, ידיעתו בלשונות זרות ועינו החודרת לגנזי נסתרות ■קורותינו, — כל אלה עמדו להמתתם לשכלל ולשפר ספרו של נך־ץ ולבשם את בשמו בתבלין חדשים. ששת המתרגם צחה וטהורה, עשירה ואדירה, מבטאיו מלאים לשר חיים ונאומיו ממדדם• סגנונו מלא חיסן ועז גם רך ולעם. שס׳ר מתרגם את כל המכטא־ם המסלםלים אשר בשפה האשכנזית לשפת עבר ולא נודע כי באו אל קרבה מחוץ. ובמקום שקצרה שפת כתבי הקדש לקלוט אל תוכה את כל ד,עיטר הרב הצפון בסגנונו האשכנזי של ניץ ישתמש שפיר בסננון התלמודי ושפת עבר החדשה במדד, ובמשקל. סגנונו של שפ׳ר ספג אל קרבו את פתקה ודבשה של שפת הנביאים ואת חריפותה העזה של ששת התלמוד. חקירת ־ התולדה בידי נרץ איננה מעשה ידי השכל המנתח, החוקר ובורק עמק ע&ק׳ כי אם עבודה שבלב. גרץ איננו מלקט מופתים. מעשים. עלילות וטאיעות במספר יב ועצום, למען יוכיח ויאמת איזה משפט והנחה. נךץ אינו עושה את תיבת התולדה קנים קנים •אינני רח־^ק את התקיפה קו לקו נש לא ישק־ל את המק-ט