Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 137

!■17 בקרת סםרים אשר יעידו נס על עיון וחקירה בכל הספרות הנוגעת בשקציע הזה < הסה כאבנים מוסדות בבדן חכמתנו, חכמת ישראל, בהחלס למלאות את החסרון אשר מצאנו כספרי החכמים אשר הזכרנו למעלה. הכותב השכיל לערוך לשנינו את יקר ערך החקירה במשפשי ישראל ואת יחוסה לחכמת המשפשים ההשואית אשר רבו החוקרים אשר באו עד תכונתה; בחקירתו זאת הלך הדיר לאנדא בעקבות השיטה התולדית של ז״18**8 ויעמיק חקר לתת השקפה ברורה ונכונה על יסידי העונשין ותשלומי¬ ה נ ז ק אשר בתורת •היהודים, אולם צר לנו המקום לדבר פה באריכות על אדותן. הפרום׳ ק$ד,לער אשר ככר קכל את שני המאשרים להדפיסם נש בעתינו "לחכמת המשפמים ההשואית" הביע את שמחתו על אשר נמצא לו יודע דת ודין המעמיק ח?ר בחכמת המשפשיס אשר לישראל■ אחרי שכבר התאוננו עליו רבים על אשד לא נמצא בעתונו כל זכר למשפשי היהודים באין עוזר ותומך בידו במקצוע הזה. הדיר לנדא עוסק כעת נם כהלכות "היבום והחליצה" והערכת ערכם אל חקי האזרחים באוסטריה. החקירה הזאת מקורה בידיעת חוקי איששריה החיובים וערכה נכבד מאד נם בהלכה למעשה. רבנים רבים וכ&הם נם יודע* דת ודין יבאו עפ״י רב במבוכה ולא ידעו מה לעשות לאיש הממאן לחלץ ליבמתו בהפצה להנשא לאיש. והנה בארצות אוסטריה, ששם עוד ישלטו חקי הנשואין הדתיים, על הרבנים המסדרים קמשין כדת פשה וישראל לערוך ננד פניהם תמיד גם את חוקי הממשלה ועליהם להשיית, איפא אלה מול אלה לבל יכשלו באחת מהנה, ובדבר הזה השכיל לבא עד תכלית חק־- בכלל נברך את המחבר הצעיר בדרכי ההדשה אשר סלל לו- בי יעשה חיל והצליח לתפארתו ולתפארת החכמה! מסס זז^}9ז1159נ!ז^ .1894 1*80011* ,£00100 (}))1ווו*><£ מנהג קדוש ומקובל הוא אצל תלמידי בתי מדרש המדעים שבכל אומה ולשון. בהתאספם יחד לכנופיא המיוחדת אשר לכל כתה וכתה, כי ילנו בטוב לבם וישתו בשיר. יין משתיהם. מלבד השיר הרומי השנור בפי כל התלמידים הנודע, ישנם שירים רכים אשר יושרו במקהלות הצעירים לכבוד הבחרות, היין והשמחה ולפעמים גס לכבוד עטם, ארץ סולדתם וכדומה. ספר שירים כזה מונח לפנינו עתה 4 בו נקבצו באו שירים ליהודים בפרט ולבחורים נכלל י וממנו ניכל לש&ש על רוח בני הדור הצעיר, אשר התעוררו סתרדמתם בשנים האחרונות, ויחלו להרגיש ולהזכיר. כי נם עמם אשר ממעיו יצאו — ע ם הוא. ובי נם הוא ח י ומרגיש׳ שומת וכואב בתוריעם לבדו. וכל רנשותיו אלה צריכים לעלות על ראש כל־ משתה ושמחה. •אל תשמח ישראל אל גיל כעמים1* זאת היא צואת נביאנו חמלוה אותנר *? ־ 1 ז בגלותנו והצואה הזאת היתה שומה גם לנגד עיני מחברי השירים האלה. ה צ ע י ר י ס