Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 134

ממזי" וממעיב 134 אהגה התלויה בדבר ולא אהבה שטה כי אם המרד* חסדה שסלה ונמבזה. הוא חפץ לשלוש שלמת <של •.שליט" רעהו!) בהגייה הנחסדד, הזאת ולקנות לו לצמיתות־־ <דוקא נקים!) את מכות למץ את הפרח הנעים הזה ולינק את סתקו ודבשו" (העתקת אות באות מדבריו שם צד 56.); אז נפקחו עיניו לראות "מת שונה הוא הרנש אשר ירחש לבו אל דבירה מן הרגש אשר ירחש לעסליה. פה (באהבת דבורה בזוית המראה) אהבה זכה וטהורה. אהבה שלמה ותטה, ושם (באהבת עמליה בעלת הקומה הזקופה וכד> אהבה רוסיה וסוערת, עזה כמות וקשה כשאול׳ אהבה הבעית בקרבו כאש לא נפח, אהבה הנוזלת שנה מעיניו ואוכלת עורו ושארו בלי חמלה... ומה שונים המה שני הרנשות האלה אף אם ש ם א ח ד להם" (שם, דבריו המחכמים בהעתקת אות באות.) ואחרי אשר נפקחו עיניו לראות את י אשר לא יאתה גם שפחד. על הים הוא עודנו פשרפי מעט בין חמדת עמליה לאהבת דבורה, עד אם ,.חש פתאום והרניש בנפשו כי נחוצה לו תמורה שלמה בחייו" ׳,ואז עלה לפניו זכר העלמה המתארחת בבית הוריו" ואז עודנו שואל לנפשו "מה לו ולהעלמה העניה רעת המראה הזאת?" ובכל זאת הוא מותיב לה והוא מפרק לה כי "הוא לא יחפוץ בעשר" "ואין לו עוד חפץ בחן ויופי" ,׳רק עלמה אשר תהי לו רעיה נאמנת ללותו על דרכו בחיים" .׳ואשד. כזאת הלא ימצא בדבורה בת דודו" (59—58) — ובכן — טרם יקח לו את דבורה לאשר, עד אם יתרץ עוד קושיא אחת מסרקת הרים ומשברת סלעים. הלא היא: "ומה יאסרו יודעיו ומכיריו בר,ודע להם כי נשא לו פרץ עלמה עניה ובזוית מראה לאשר.? אך מה לו ולמכיריו?... מה לו בברלין? ... הוא לא ישאר ביניהם... הוא לא ינור בין אנשים אשר בשש ישראל יכונו ורוחם זרה לעמם... לא! הוא לא יגור ביניהם'׳(59). הוא — יקח לו את העלמה העניה ובזוית המראה ויסע עסה למקים אין נחל אש לחמם את הגו הנקפא מקרח עולמים נ ל א ר •ן י ש ר א ל. מי ינוד לשברך ומי ינחמך צבי כל הארצות? אלפי שנים היית שכולה כי יצאוך בניך ואין דורש ואין מבקש לך. ועתה בהרחיבך מקום אהלך ופחד ורחב לבכך לקראת בניך אשר מרחיק. יבאו לך, והנה — היית מקלט לכל שרוע וקלוט. לכל סיץ מכה בתמהון ובשממה ׳ לכל הפכפך באהבתו אשר לקח לו אשר, בזוית השראה ללותו על דרכו בחיים והוא בורח מברלין סן ישחקו ילעגו לו מכיריו על אשר... על אשר היתה לו תנועת יא* י המפעמת במחנה עמנו לשעשועים. על אשד לא ידע לתת לאלה המכירים והמיודעים גזע חדש. ם* ירפא הריסותיך ספרותנו העבריה?! הנד׳.כל עלג לשון וכל תועה לבב וכל הדיוט ונבוב טח היה בך למרמן רטן ציוני באילוסטרציון היסתורית. ,והיה ביום האחרון... אז תראינה עינינו חולטים כאלה העומדים בסתר חטדרגר. זדם שסלים ונבזים בעינינו... ועלו ובאו בלם ונשאו בידיהם ועל זרועותיהם גליונות רבים. ואמרו לנפשם .,ס־סרים אנחנו וספרים רבים עשינו" ואנחנו הן ידוע נדע כפה ריקים וכפה פוחזים נאספו אל תחת הדגל הזה להיות נקראים בשם הגדול הזה". <דניאל דירונדה 301 - תרנום ד. שרישמאנן.) הדני.