Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 132

ממזרח וממערב 132 .׳עודם מדברים והנבירה דלבערשטיין נגשה אליהם ותקרא אותם לארוחת - הצהרים'׳.״_ ־ ׳ בשמי אגיד תודתי לך נבירה על כי שמת קץ לדברי רוח׳ ובשם כל עם בני ישראל על כי חלצת נסשי ממות בתור לאם לבדו. הלא עוד אחת מעם והדיר סרץ חדל רגז ולא קרא עוד ״לא 1 לא 1 לא נאבה ולא נשמע לך ולאנשי בריתך". ואז — אל יפתח אדם פה לשטן! * * ״בעת הארוחה" — עיקר שכחתי. נם ספורי חולין של מימן רמן ציוני צריכים ליסוד. השיחה על דבר הלאומיות החלה "בשבתם יחד למשתה התה" ותכל בקרוא הגבירה זילבערשטיין אותם לארוחת הצהרים. ואני הקורא הפשוט לא אעסיק שאלה איפה היתד, זאת הגבירה בשבת בתה עם הדיר פרץ למשתה התה ומדוע לא שתתה נם היא עבהם אבל נפשי נכספה מאד לדעת מתי ישתו הברלינים את .׳התה" ומת, יאכלו ארוחת הצהרים. אנכי מניתי מספר האותיות לכל השיחה הזאת יגם את ההערה אשר בה לחקירת השרשים של רקם קרם וכוי ואחשוב נם את הרגעים האחדים אשר בהם החרישה עכליה פעם אחת והנה נודעתי כי לו גם צפצפו ויהגו שני הנאהבים את שיחתם אות באות לא האריכה יותר מחצי שעה. ובבן נוהגין בברלין לשתות חצי שעה קורם ארוחת הצהרים את התה או כי הברלינים יאכלו בערב את ארוחת הצהרים׳ ואמה של עלמה יקדה וישרה לא תשתה עם בתה את התה ובביתה לא •שבנו רגליה בשבת שם אחד הדוקטורים. פן תפריע את י-שיחתם — על דבר הלאסיות... דבר גדול השמיעגו המספר הפעם! ׳,בבלות הארוחה לחשה הגבירה באזני פרץ כי דבר. סתר לה אליו ויבא אחריה החדרה" ושם אמרה לו אחרי ההקדמה של ,׳זה שנים רבות הנך יוצא ובא כביתי', כי "נכבדות ידבר בבתה עם הדיר אפרים שליט. ואת עצתו <עצת ם־ץ החבם> תדרוש־'. ועתה — פנים חדשות להרמן הציוני. "לב פרץ י הו ם כהולם םעם'־(29> ״בערב <דוקא!> בעלותו על משכבו מלמו שפתיו דברים מקטעים׳, (31) — הלא אחרי כל שלש או ארבע מלים יציב המספר שלש נקדות. — .-פרץ לשוא התאמץ למצוא מרגע לרוחו הנכאה בז רע ו ת התנומה" (33) ׳,פרץ התפלא אל לבו איך לא שם לב עד כה אל יפי עמליה ואל קומתה ואל תכנית בדי עורקיה המחטבים תבנית היכל" (44). פרץ חכם הלבב אשר זה שנים רבות הוא יושב כפעם בפעם את עמליה לבדו בביתה והיא תשר באזגיר׳ את שירהי הוא בשמעו עתה כי אחד השדכנים דבר נכבדות בעמליה עם שליט האיש אשר טרם ראה את פני עמליה אף לא ׳,את בדי עורקיה המחטבים תבנית ה י כ ל" וגם היא טרם ראתה את פני המדובר ואולי לא שמעה אף את שמעו בלתי היום; זה חכם הלבב יתנהג פמשתגע "ובהתרגש חושיו בקרכו יקרא כמדבר אל לבו: העלמה הנחמדה הזאת תהי לאשר, לרעי שליט... דם יאהבו איש את רעהו אהבה עזה ונאמנה... כל ראיהם יקנאו בם... אשריך יעי אשיי חלקך!... אנכי לא אקח אשה כל ימי... אחרי ראותי את פניה לא ת־שיי עיר אחות בעיני... אבל... דארום הרע עיני ברעי על אשר נפלה