Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 131

בקרת סשרים <3ן הסיד של שלש הנקודות אשר הציב המסמר בסוף דברי העלמה הכבודה והעדינה ידוע רק ליודעי ח־׳ן. אבל אני הקורא המשוט שבפשוטים חרבה למדתי .•ממדברותיה הנעלות והנשגבות" א) כי נחל הוא היחיד מנחלים. ב> כי בארץ אדה אין גחל אש נ> כי זו דרכה של עלמה כבודה ועדינה אשר כשרונותיה רטבעים עמדו לה למתח את כשרונות נמשה לבחור לה מליצה נעימה של חימום הנו ולא רק של ח־כום ט משוט. כי אם של גו הנקמא מקרח עולמים ואחרי קרח העולמים סוד של שלש נקודות. ומרץ ׳,חכם הלב ומבין דבר לאשרו" בשמעו את דבריה אשר "תדבר באשה באה בימים" יראה ראשית לו להחנימנה בחלקות ולקרוא אותה בשם ,.עדינה" ואהרי כן ישיב אמריו לה "במנוחה": ׳.אשאלך נא שאלה אחת קטנה אולי תוכלי לבאר לי שרש דבר ותברכך נמשי. האמנם העמים הנאורים •תנו יד איש לרעהו לעבוד שכם אחד על שדה החכמה'והמחקר י ישרי לי מר מרץ. את המליצה של העבודה על שדה החכמה למדת אתה .,המבקר האכזר' ממי אהובתך אהבת נמש אשר לא בדרך נבר בעלמה תתאמץ למצוא חן בעיניה. ובהשארה היא תקיפה בדעתה ואתה תבקש תורה כסיה ואתה תתרגז ותתקצף עד מאד על חבריך בעת אשר לשמע דבריה ולחרון אפה תתעצב אתה מאד אל לבך אז מסופקני מאד אם תעשה חיל על שדה המחקר לתת לה גזע חדש למען לא תהי עוד בין החורצים משפט מות על עמה בתור לאם לבדו.) ״איה רם האידעאלים אשר אליהם נשאו את נפשם? ההתקרבו איש אל •רעהו פדי חתרם לגשת אל מרוב ההשכלה?" <18). ותען עפליה ותאמר: "בזאת צדקת אכל המחזה הזה לא •הרידני. מחלה עוברת היא. אני כאשר ידעת הנני קוסמופוליטית גמורה ומוחלטת(!810) או אפיקרסת־לאמית (לשונו הזהב!) אינני מאמנת במשלחת מיוחדת אשר לכל עם בתבל. רק — עבודה כללית על שדה החכמה והמדעים׳ רק זאת היא ההשכלה האמתית ולאמיות כל המין האנושי." <ש0). על זאת ענה פרץ ״לאנחה"... אחרי כן השיבה עמליה נם היא דבריה לו (המסמר סתם כאן ולא פירש אם במנוחה או באנחה) ותשנה ותשלש את מליצתה של העבודה על שדה החכמה, רק כי תחת "והמחקר" השכילה עתה להגיד "ותחפשי' נם הוסיפה עוז ותעצומות להוכחותיה ולא אמרה עוד "מחשבי ארצות אדה מקום חשך ואפלה נדהת" כי אם .׳מחשכי ארץ הפראים אשר שם שוררות הבערות והדעות הקדומות בעצם תקפן ומבעד לערפליהן לא נפיץ אור בהיר להאיר ליושבי תבל...׳׳ ועתה — "ענה הד׳ ר פרץ בוינז" ואחרי אשר "הוסיף פרץ בהסתער בו רוחוובהתרנש לבו הרבו ויקרא : לא! לא* אנחנו לא נאבה ולא נשמע לך ולאנשי בריתך" אז ."הביטה עליו עמליה בתטהון ואחרי החרישה רגעים אחדים ענתה ואמרה" נם היא: "אהבתך לעמך תעור עיניך מהביט נכחות ומלשפוט כל דבר בקרת־ רוח ובמתינות". ובכן שב פרץ לבקש סליחתה ולהחניף לה בחלקות באסרו ׳.שאיני נא עדינה אם אפרוץ חק ואדבר באזניך דברים אשד אולי המה נגד חקי הנמוס ואת הלא ידעת כי לא הסכנתי להרעיטך על לא דבר. הנה לא נכחד ממני כי כשרון נפלא מתנוסס בך לתאר עלי נליון(?) בשרד נאמן ובלשון למודים תמונות מרוממות רוח גבר בהיותך חשה מרגשת ומתפעלת למראה הפלאות אשר תציג התולדה לעינינו<!> ולמרות כל אלה.. ."'ועמליה נם היא חננה קולה ובכל זאת עוד .׳נשארה תקיפה בדעתה ושיחתם כלתה בטרם באו ליד החלטה ^אחת" ני — 4 •9