Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 129

■דוקטור לחכטת הרפואה ויצא שסו כבל העיר וסכיביתיד, ויראה ברכה במעשי ידיו" ►צד 4.) ,.וירבו ר וחיו סיום אל^יום" (13). ואז כהיותו כנן עשרים וחפש שנה בקר בבית האלמנה זילבערשטייי וירא שם את עסליה כתה הכתולה אשר ׳.חוננה ט י די הטבע בחן ויום•׳ בעינים גדולות ושחורות וגם בקוסה זקופה ועוד ועור" דאהב אותה. אבל "לא אהבה פשוטה אהבת בשרים כי אם אהבת נפש". "מעודו ►הנם בילדותו בית אביו אשר בר...?) לא בקש הריר פרץ את קרבת עמליה ולא התאמץ למצוא חן בעיניה כדרך נבר בעלטה" כי "לא כל אלה <החן והיופי) •לקחו את לבבו לאהבה אותה ולחוש עונג אין קץ בחברתה כי אם תכונות נפשה. טדברותיה הנעלות והנשגבות. רק אלה צדו את נפשו וילך לכו שבי *חריה',. (3-4) ,׳גם עטליה ואטד. כבדוהו והוקירוהו מאד ולא יפון אף רגע כי לו הביע את חפצו לקחתה (את מי. את האלמנה או את בתה?) כי אז נאותה לו :בחפץ לבב' "לבחור בו ללותה על דרכה בחיים". אכל ,.המחשבה הזאת רחקה מכליותיו ועטליה נם היא עודנה רכה וענוגה — בת תשע עשרה שנה — ועוד לא תחשוב אמה מחשבות להרכיב לה אלוף לראשה". (צד די). בחור בן עשרים וחמש שנה אשר לבו הלך שני אחרי בתולה והוא יחוש :עונג אין קץ בחברתה והוא אוהב אותה אהבת נפש ובכל זאת — לא יאהב אותה* בתולה בת תשע עשרה שנה אשר צדה את נפש דר. לחכמת הרפואה — ואף אמה ■עוד לא תחשוב מחשבות לתתה לאיש? — חלילה לכם משאול על זה. בלי כל ■ספק יודע המספר בי כך נוהנין בברלין, או היפלא מבורא תקופה חדשה לברוא לר .נם אנשים חדשים?1 בכלל אין לך דבר שעומד בפני רצונו של מרמן ומן ציוני באילוסטרציו; •דיסתורית. ברצותו היתד. ייעטליה בת תשע עשרה שנה ועוד לא השפיקה לראות ■עין בעין את החיים עם צבא חליפותיהם ׳ ובכל זאת היא "כאשר, באה בימים אשר בבר למדה לדעת ארחות תבל ופגעי בני אדם" כי ׳,כשרונותיה המבעים עמדו לה •לפתח את כשרונות נפשה" (צד 4 שורה 13). ועמליה זאת הבתולה אשר כפלים •לכשרונותיה, כשרונות טבעים וכשרונות הנפש, היא "בשבתה במסכת מכרים ומיודעים •המבקרים בבית אמה הנבירה(!) תשמיע כפעם בפעם מדברותיה הנעלות והנשגבות ■בלשון למודים' (צד 3 שורה 10, 11. 12) "ובשבתה במסכת מרעים התפרץ שחוק נעים מפתחי שפתיה אשר כקול צלצל הפעמון התפשט על פני רחבי החדר •ובל הנאספים הריעו והצהילו לקראתה. ותהי עמליה תמיד רוח החיה באופני(מליצה נפלאה!) שיחת הנדברים" (צד 6 שורה 9—5). עמליה זאת הבתולה ייידעה את השפח האשכנזית ידיעה שלמה ועמוקה ולפעמים נסתר. את בחה לחרוז חרוזים ותחבר להם תוי זמרה* <שם) ,.ורק בהיות הדיר פרץ לבדו בביתה שרה את שיריה באזניו ותדרוש משפטו עליהם" <שם). והדיר פרץ "לא נשא פניה וינד לה בפה מלא כי אמנם איזה בשרון ספרותי מתנוסס בקרבה אבל עד אשר לא יתפתח בכשרון הזה כל צרכו היתד. עצתו לה אמונה לתאר בחרט סופר מכל (?) הכא לידה". ־"ועטליה שמעה לעצתו ויהיו צירי שיריה מסבים על הכחות האדירים(!!!) השפונים בחיק התולדה ז סער וסופה ויתר אילי התולדה". "והתמונות האלה יצאו מתחת עטר. בצבעים נאמנים ובהרטניה נפלאה" (צד 8) — ובאיזה אופן מסבים צירי שיריה על ייכחות האדירים ועל יתר אילי התולדה? עשו אזניכם כאפרכסת ושמעו!... אמנם פרירח וססעיב 9 ׳/ ■ ~~ ,־.״__