Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 121

121 פרידריך ניטשה ומלחמת הקיום. הטה היו המניעים הגדולים בהתפתחות בל הנמצאים. |אשר חיו ואשר חיים עדנה על פני כל הארץ. ונהשתלשלותם מבעל חי אחרהסשוס■ |נםבנה גוו, אשר פרה ורבה במשך רבבות שנה ונפצו נזמנו מינים הדומים זה לזה 1 בתבונתם על פי חוק "ירושת האבות לבנים", והשונים וה מזה בצורותיהם על פי חוק־ 1 ההסתגלות ומלחמת הקיום. הדברים האלה הניח דרוין ליסוד מוסד בספרו "תולדות 1הםינים' (ם46ת^ ■161> •08״4611*4״£) ומזה בא לידי ההנחה הראשית שבשטתו, אשר בה 1 הוא מסיים את ספרו: •תולדות האדם* וכה יאמר: כי האדם עם כל סנולותיו [ הנעלות, עם רגשי רחמיו אשר יכפרו גם אל הפחות שבפחותים, עם חנינתו אשר יתן לא רק לבני אדם כמותו, אך גם להקטנים והשפלים שבמין הנפש החיה, עם [שכלו — חלק אלד! ממעל — אשר חדר אל תוך עמקי המכונה הנפלאה של צבא ] השמים ותנועותיהם׳ למרות כל הכחות הנשגבים האלה׳ קבוע בגופו של אדם חותם | נזע שפל והחותם הזה לא ימחה ולא ימחק לעולם. אל ההנחה הזאת בא דרוין על סי נורה שוד׳ מורפולוגית. ואלה המה דבריו 1 .-צ *צ בההשקפה הכללית לספרו הנזכר סרק כ״א): ההנחה הראשית אשר הנחתיה ליסוד בספרי זה ואשר היא כיום דעת רבים מחוקרי הטבע המומחים לדבר זה היא — כי האדם הוא חיטר מצורה אורגנית שפלה. הבסיס אשר עליו נוסדה הנחתנו זאת לא ימוש לעולם. כי ההתדמות הנדולה שבין■ התפתחות עבר האדם במעי אפו ובין התפתחות עבר בעלי החי השפלים וכמו כן בדברים רבים גדולים וקטנים אין מספר בנוגע למבנה טם ותבניתו׳ הרודימנטים (אביים, אשר בצורה קורמת נועדים היו לאיזו תכלית מיוחדת, ועתה בהשתנות תנאי החיןס ולא השתמשו בהם אבדה להם סגולתם ונשארו בגוף בעל — החי בלי שום צרך> אשר נשארו להאדם והפעולות החוזרות אשר הוא עלול להם כפעם בפעם — בל הדברים האלה מעשים חותבים המה שאין טקשין עליהם. המעשים האלה נודעים לנו מכבר, אבל עד לפני איזה זמן לא הנידו לנו מאומה על אדות גזעו של האדם, אולם אם נתבונן אליהם עתה לאור הבהיר, אשר ננה עליהם מידיעתנו את כל העולם האורגני, אז אי אפשר שלא נכיר את ערכם הרב. היסוד הגדול של חהתפתהות עומד לפנינו ברור וקים. אם נתבונן אל כל קבץ וקבץ של המעשים האלה וכן על מעשים אחרים, על היחס הגדול שבין חלקי כל קיבץ בינם לבין עצמם, בין התחלקותם הביוגרפית בעבר ובהוד, והשתלשלותם הגיולוגית, אי אפשר, שכל המעשים האלה שקר יעידו לנו. כל מי שאינו מסתכל במראות הטבע כפרא ־ אדם, שאינו מוצא חברת ביניהם ׳ אי אפשר לו להאמין. שהאדם הוא בריאה פרטית׳ נפרדת ומובדלת מכל בעלי החיים ואין שום יחם וקשר ביניהם." הנה ראינו. כי הסוד הנמל של מעשה בראשית, אשר גלה לנו דרוין על יד־ חקירותיו המורפולוניות והביולוניות כבר ננלה לשפנהויר על ידי חקירותיו במה שאחר הטבע. בי מלחמת הצחות׳ בשטת האחוון׳ אשר בנסותם דבר אל החמר יבואו לידי התמזגות ויוציאו מהרכבתם צורה חדשה, אשר בה מתלבש הרצון בלבוש יותר נעלה. במלחמת הכחות הזאת כבר נכללה ,׳ההסתגלות י ׳,ומלחמת הקיום' של דרוץ׳ אלא שהראשון מדבר על ה ב ח ו ת כלשון החוקרים במה שאחר הטבע, והשני מדבר עיל הצורות האורגניות בלשון תורת ־ החיים. אבל אין שום ספק בדבר שהכחות. אשר , על אמתם ידבר שפנהויר צחות אורגניות המה׳ אשר בחמר יסודתם ומלחמתם