Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 96

ממזרח וממערב* 96- *בוקא דאטמא רשף מחכתיה׳ לו די בקב חרובין והחרובים אינם פוסקים מעל שיסחבו לא בימות החמה ולא בימות הנשסים באילו לא ישתנו סירי החיים. וחתטעה כבר :חדלה׳ ואל כל אשר נשנה ניאת אותות מות, אותות תהו ויליל ישימון . . . עודני זוכר את הימים שבהם הייתי טלה למקום . .. והסקום הזה היה מלא ׳מיח שהתורה התישה כחם וילכו קודרנית. נם אנא נביא דבהאי אתיא יתיבנא לא לזזייתי שרוי בנחת. הרוח האחרת שהיתה אתי היתח בי להוציאני מאהלי שם, להעבירני מעולמי הקטן והצר ולהביאני לעולם שכלו נדול כלו רחב, ותבא בלבי הגיונות חדשים: .תחת אשר עד היום ההיא הייתי מתלמידיו של הלל החלותי מתה לכבד קפדנותו ־של שמאי ורוחו העשוי לכלי חת. אנשים כרבי מאיר חדלו מהאיר את עיני ולבי ׳נמשך אחרי אליעזר שטותי שלא נשא פנים.לרבים ואשת ד.ןןמת שנידו נקבה לו את ההר. אנשים כרבי עם כל קדושתם העלו טינא כלבי ואנשים ככר קסרא ובן זוטא דיעיטדים למעלה מהר הבית לקחי את לבי. וביותר הלך לבי שבי אחרי רבי טרםון. ■סמל עוז הרוח• גבורת הנפש וטהרה, איש שהיה שקול בעיני כננד קטא הרומי — קטא זעירא. וקטא זה החסיד מחסידי אמות העולם היה אדם המעלה. רוהו החזק והקשה כארז, אהבתו את* היושר והצדק במרה נפרזה, מלחמתו בעד החופש, עסקטתו ■זמעשיו הרבים והנחלים. תולדות חייו וקורות רנעי מותו כל אלה מלאו את נסשי ורוחי ויהיו אור לנתיבותי בעולמי אשר חשך בעדי. ובכל עת אשר יתקסני היאוש. בעת ־שהנני רואה את העולם לבוש שחורים ומעוטף שחורים. עת שרוי אנכי כצער. בראותי כי רבה רעת האדם על הארץ. אז מתעמק אני בקריאת אנחת על אדות רבי טרסון. :פזו בפלוטרך על אדות _קטא ולבי ינוח מזעפו. באחד הימים אשר הניתי ושניתי, קראתי •וחזרתי את האנדות האלה, — והיום היה יום צח ובהיר׳ ואני נשקשתי מבעד חלון •חדרי אל הרחוב אשר אין עוכר ושב בה. הרימותי ראשי ואראה השמים נטוים ־ומשתרעים שסה עד קצה ההר.!שם מענר לחהר עולמות אחרים. האנשים הולכים :כקומה זקופה ודוחקים רנלי השכינה . . . כל העולם כלו חי׳ מתנועע, שואף ומתכות נהנה ושטח, ירנן ויניל, — ואנכי ככן ישראל, קומתי כפופה׳ ראשי שחוח. רוחי קודר ו^לי שרוי בצער. ביאוש ובמפח נפש. לא, לא אסתפק בקב חרובין, לא אשב בחרבות אכותי׳ אקום׳ אעשה ואלחם. •זהמכשולים? האמצא און ועז לעמוד בסני הרוחות המצויות׳ ואיזה הדרך שאבור לי? הרבה פרמתי ונבורי שלפניהם אדין כקרקע היו לי לעינים. ומאן מינייהו עדיף? מאן מינייהו? קטא ורבי טרפון. עוד הפעם הריני קורא באנחת רבי טרסון, חוזר את סלוטרך בקול רם ורוחי מתלהב. חברי שנכנס לתוך חדרי מקשיב: "קטא אמנם אינו אנטונינוס ׳ אינו לומד תורה מפי רבי׳ אינו יודע להרכיב חגר על גבי סומא. אבל הוא אחד מהגדולים שבאומות העילס". דברים כאלה שמע חברי מפי מאה פעמים ואחת., קורא אנכי הלאה וחברי שומע ובמטותי לאותו מעשה שהחזיר גרושתו שכבר יצאה והיתד, לאיש אחר... חברי לא יכול עוד להתאפק ויתר ממקומו ויאמר; אלי י אלי 1 איש שעוע^וז תועבה •:כזאת הוא חסיד באומות העולם *