Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 95

95 להיות או לחדול דעת שנה סוד גדולתם של עמי המערב עם חייהם המלאים ובשלמים שהמה רק המה• מין האנושי. העולם בלו-'׳ י) אמנם לא לבדד אנחנו "ויש הרבה עמים על פני האדמה שגם הטה ערסל חתולתם. אבל הם אינם עתידים ליתן את הדין יען שעדיין הם מונחים בערש ילדותם ולא בשלמות ההתפתחות. לא כן אנחנו העם הנדול׳ עם אשר מוחו הנפלא לא חדל לענוד אף רגע אך סר מני אורח ובמקום עצם החיים הלך שבי לפני צל עובר ..." י> ..נחוץ יופיע השמש בגאון הודו ושולח את קרני אורו לכל קצות ארץ, הטבע העגונה ככלה תעדה כליה וקוראת היא לבריותיו של אדון כל לגשת אליה. ללמרח. לדעתה׳ להבינה ולחזות בקרבה מפלאות תמים דעים. להתענג על סוד שיחה. על נועמה ועל יפיה, ואיש ישראל יחבוש פניו בטמון ולא יחפוץ לדעת כל אלה■ הכל. הכל הוא מוצא בספריו העתיקים". י) "רחוב היהודים שלנו הוא סמל מפלתנו.הגדולה. סמל נלות ישראל עם כל תוצאותיה המרות. אל תבקשו בה עץ סורח׳ שבבת דשא, זמירה צפרים, אויר בריא׳ פנים צוהלים, חיי עלומים — אל תבקשו כי לשוא יהיה עמלכם. בלה מראשה ועד סופה, הכל בוקה וסכולקה. בכל אשר תפנו׳ בבל אשר תשימו עיניכם תראו רק עקבות דק׳ מדוה, הכנעה, שפלות׳ עוני וחסרון כל טעם'. * * * 4) דור הולך ודור בא, העמים הולכים ומשתלמים והשתלמותם היא כמעין המתנכר ובאור אין סיף• כמה ככרין תרד. כמה אושר וחיים סגלו להם העמים מדור דור, כמה טירות ניזות ומגדלים גבוהים בנו למקדש הקולתור, כמה דעת ותורות חיים הביאו אל היכל החבטה, היכל שראשו מניע השמיטה ומחבק זרועות עולם. כל בני אדם נם נני איש הולכים כקומה זקופה ועושים רצון קונם ׳ וקונים להם קניני הדעת והחיים. והקנינים פושטים צורה ולובשים צורה והאדם הוא מתענג למראה שלל הצבעים נהשתוממו אליהם, אבל ישנו עם אחד שעוצם עיניו מראות את המאור שבחיים. עם שהארץ לו לעולם עימדת וסדנה חד הוא. הלעולם נדוש בעקבינו דברים שהן הן נופי חיים? הלנצח יהיו אהלי שם סגורים נסני יפיפותו של יפת, המאור שבחיים ובעולם? מה נוראיח אהליך יעקב משכנותיך ישראל 1 משכנותיך ישראל נהפכו למעי טפלה ואהליך לסכות שצלן מרובה מחמתן והם סגורים וטסגרים, ובחוץ החיים הולכים הלוך וזמם הלוך וגאה. — ויש אשר יפנה העובר למבואות האפלות הללו ורואה בדמות דיוקנם של אותן כני אדם שנכפפה קומתם לפני המקום ושעצמותיהם נגררות על מטה של חבלים והמטה כעין מטה סדומית שהגדול לא יגדיל והקטן לא יקטן — ונפשו עליו תתעטף . . . כל העולם כלו בנחת׳ והעולם רחב ידים שם חיים אין מספר ותנועות קטנות עם גדולות. והתנועות חותכות חיים לכל חי והחי הולך הלוך ורבה, הלוך וגדול* הלוך והשתלם. ועם ישראל, העם אשר ראשיתו ישגה ולו יקהת עטים׳ הוא מסתפק י) .הספר וחתייםי ^ז. **•ט״(, לוח אחיאסן*. ' *) שם. •) .שני עו^טות" טאת ז. עפשטיין, כורת תרץ. 4) .ברחוב היהודים וסופריח* מאת ז. עפששיין, נורת תרי׳ן.