Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 82

ממזרח ומכערב 83 הפלות בין דמיון לפועל ולעורר ראשי פתנים על בלי מה, עליו לספור צעדיו שבע וקולו לא ,ישמע על פני חוץ באפס תקור. לפעול ולעשות. לא לשמוע בקול כיל נלהבי־לב. בקיל כל נעריו וצעיריו. אשר אל חכם שופר כל היום לעוץ עצות, ולבשר ישועות 'ולהשמיע קולם כראש כל חוצות ובאפס דעת כל מעשיהם יחד; מה אתה רואה עוד, קלט;? — מלאך זועם נורא מאד אני רואה, אדוני! ובידו לקח מלקחים מעל פני היקוד היקוד. ובהמלקחים מחט לוהט. ולפניו עומד איש וראשי נטוי הוא אל עבר סי המחט הלוהט הזה. איי לי! הן פני האיש כפני ר׳ מ $ ט י ל המגיד חותני. ומדוע.ימשך האמלל וי&ךט? אוי לי! הן יתאמץ המשתית להעבירו דרך פי המחט הצר ובתעציכות אונים ילחצהו וידחקהו אל תוכו ואין מנום מידיו. ומה זאת, אדוני? הנם איש צדיק כמוהו.ייסר מוסר אכזרי כזה? הן בעוד בחיים חיתי ענג לב רבים בדרשותיו. אשר כנופת צופים מתקו לחכו וכאל מלקוש יחלו לדבריו, כי מי כמוהו הפליא ־ לעשית? מי דבין כמוהו לחכר בדרשותיו רהוקים וקרובים ויקרב הר אל הר בפלפוליו ואין דבר אשי שגכ ממני, והאיש כמוהו ץזסר בתוכחות על' עין י. היתכן הדבר? — יתכן גם יתכן׳ כי רק כמעלליו כז ישולם לו! כי בעוד בחיים חיתו הן התאמץ אך להעלות פילים אין כספר בפי מחט ואין קצה להבלי פלפוליו. ועל כן אפקוד עליו כעת כמעשיו׳ על כן ימשך וימרט אף הוא אל פי המחט הלוהט הזה. אמנם נפלאי מאד דרכי עמך! כי מי עם כמוהו היודע דרכי החיים עד תכלית איטר עניו רנורא וצרותיו למדוהו דעת את איטר לפניו ולכונן צעדיו במספר, ובכל זאת יהכל ויסכל כן כלמודיו, עד כי לא יבקש דעת דבר לאשורו, ורק להפליא לבבו הפלא ופלא כל ישעי וכל חפצו, רק לארוג לו קורי עכביש בפלפוליו ואשר זר ומוזר הוא רק זה לבר ינעם לנפשו השוקקה לתהפוכות. והעל אלה לא אפקוד עליו? אש לא אשפוך חכתי על כל אלה אשר תחת להועיל זיךעו מאד, ותחת לעירר רוח דעת וחקר דבר• עוד יוסיפו להביל בדבריהם שבעתים׳ ישחיתו טעם דרבי זרות ותהפוכות ואין קצה להבליהם ..• מה אתה רואה עוד, קלמן? — מלאך־ זועם אחר נורא מאד אני רואה, אדוני! ובידו מספרים לוהטות, אשר בזעם אף יגישן אל אזני האומלל אשר לפניו לכרתן במערצה ובקול שאון והמולה תפולנה לארץ. אוי לי! הן צמחו שנית נם ארכו שבעתים מיתחלה והמכפרים הלוהטות תקרבנה אליהן שנית• אוי לי! הן נגרעו אוי הן, נפלו נפלו יחד ועוד תצמחנה כבתחלה, עור תשובנה לגדל פרע והמספרים תתרוצצנה שנית עליהן בשאון רב! ומה פשר המראה הנורא הזה? אוי לי 1 הן פני האימלל כפני ד יואל הותיק ואלה הן אזניו. ומד׳ פשעו ומה חטאתו, אדוני? . . . י — על כי כרוב צדקתו כן רבה גם אולתו י הן האמין הותיק הפתי הזה בכל הבל, עד כי התאמץ נם להוציא יין מן הקיר בהשבעות ולהצמיח כחציר בשר אדם בבקבוק, ואין אולת ואין סכלות אשר לא האמין בהן אמונה אומן: והפתי כזה לא דפר שבעתים? כי אם על חטאת קיבן מכפר, אבל אין כפרה לאולת. המחטיא הרבים הוא מאבד נפשם. אבל המהבילם הוא מאבד נם בינתם. על כן לא תועיל לאויל נם צדקתו, אבל מה זאת ידידי? מדוע תחזיק נם אתהבאזניך? התכאבגה לך? ... מה אתה רואה עוד, קלטן? — גחל נפרית בוערה אני רואה, אדוני! ומהנחל הנורא הזה נשקפות תמונית-